שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ח (ג׳)

ומדי דברי זכור אזכור במה דק"ל בהיותי משוטט עיני בכתובות דף ע"ט דמשני לעולם חיישי למיתה ושאני בהמה דאיכא עורה וקשה אם נימא דעור אדם אינו אסור בהנאה ועיין תוס' ב"ק דף יו"ד ובשו"ת שבות יעקב רצה לומר דבעור עבד ודאי ליכא איסור וא"כ כאן דמיירי בשפחת נ"מ יש ג"כ עור וצ"ע למה לא הרגישו בזה והנה בגוף קושית האחרונים על שיטת התוס' הנ"ל נראה לפע"ד לישב דהנה ז"ב דאף לשיטת הרי"ף דפ"פ לא תיקנו רבנן היינו דוקא כשנתחדש הפ"פ לאחר הנשואין אבל כל מה שהכניסה לו בעת האירוסין פשיטא דכ"ז מקרי פרי דמה נ"מ בולד או בולד ולד כל מה שיש לה הכניסה לו וז"פ ולפי"ז יקשה בהא דאבעיא לי' אם מכל מילי סליק נפשיה והא ע"כ לא מיירי שהי' כבר הפ"פ דא"כ היינו פירי עצמו וע"כ מה שיהי' אח"כ וא"כ יקשה דהיאך מצי לסלק מפ"פ ולא מפירי והא לא מועיל דהו"ל דבר שלבל"ע דבשלמא כשסליק מכל מילי מועיל אגב הפירי וכמ"ש לעיל וע"כ דמיירי מפ"פ דמכר הפירי דאז שפיר מסלק מהפירי ונעשה פ"פ וא"כ שוב סילק נפשו גם מהפירי ואי כשאכלן שוב אין לו פ"פ והבן כי קצרתי ודו"ק ובגוף הדבר אי מועיל סילוק והפקר בדבר שא"ב הנה אא"ז הב"ח ז"ל סי' קכ"ד בתשובותיו דעתו דיכול להפקיר דבר שא"ב ויכול לבטל חמצו מה שיתחמץ אח"כ וכבר כתבתי דהקצה"ח סי' רי"א נחלק עליו אך לפע"ד נראה להדר פני אא"ז הב"ח ז"ל דהנה באמת מצד הסברא לכאורה נראין דבריו נכונים דלמה לא יוכל להפקיר ולסלק נפשו מדבר שא"ב ואדרבא דבר שא"ב מסתבר טפי שיוכל להפקיע נפשו מדבר שהוא ברשותו אך נראה דהרי הפקר הוא כשמיטה דיליף לה מונטשת יש לך נטישה אחרת שהוא כזו והיינו הפקר והפקר בעי שיופקר לכל כשמיטה ולפ"ז לכך י"ל דא"י להפקיר דבר שא"ב דהא כל שאחר גזלו ממנו או שאחר זכה בו ובאופן דאינו ברשותו של המפקיר א"כ כיון שעכ"פ א"י להפקיר לכל דמים שהפקיר וזכה בו הלה א"כ לא מקרי הפקר כשמיטה ולכך אינו מועיל ההפקר וז"ב ומעתה מיושבין היטב דברי הב"ח דהב"ח קאי שם לענין חמץ דעכ"פ הוא מפקירו לכל ורק דחמץ מצד איסורו מקרי א"ב א"כ למה לא יוכל להפקיר לכל העולם ואף דישראל א"י לזכות מ"מ מצד הפקירו מופקר לכל משא"כ היכא דא"י להפקיר לכל כמו התם בצנועין דלאחר שילקטו הרי הוא של הגזלנים ואינו שלו א"כ א"י להפקיר וז"ב בישוב דברי הב"ח ובזה עמדתי על דברת התוס' ב"ק דף ס"ו שכתבו להוכיח דיאוש אינו כהפקר גמור דאל"כ למה לא יועיל היכא דבאיסורא אתי לידי' ומה דאמרו גבי נתיאשתי מפלוני עבדי דא"צ גט שחרור היינו משום זכי' ותמה הפ"י בחידושיו לגיטין דף ל"ח דהיאך אפשר דיאוש הוא מטעם הפקר הא הפקר אינו מועיל בדבר שאינו ברשותו והנוב"י במהד"ב חלק אהע"ז ס"ו תמה דמה ראיה הביאו מנתיאשתי דשם העבד ברשותו ויכול להפקירו ע"ש שנדחק ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דא"מ הפקר בדבר שאינו ברשותו הוא באופן שלא יכול להפקר לכל ולפ"ז ביאוש באבידה שפיר מועיל דהוא מפקירו לכל ודו"ק היטב.