שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ז (ט׳)

והנה בהא דאמרו בגיטין דף מ' שפחתי עשתה לי נחת רוח יעשה לה קורת רוח דעושין לה נחת רוח ופירש הרי"ף דהיינו לא שחייבין לשחררה רק שלא לעשות מלאכה כבדה וק"ל כיון דכל הטעם דמצוה לקיים דברי המת כתב הרמב"ן והובא בר"ן בפ"ק דגיטין בסוגיא דתנו לא יתנו לאחר מיתה דאף שלא השלים הדבר כיון דשחררה זכה שמים בה והיא זוכה בעצמה ע"ש שכתב כן לענין שפחתי עשתה לי קורת רוח וקשה אכתי לפירוש הרי"ף דאין משחררין אותה וא"כ לא זכה בה שמים וגם היא בעצמה לא זכתה בעצמה ולמה יעשו לה קורת רוח הא לא שייך בכה"ג מצוה לקדה"מ וע"כ כפירוש ר"ת דכל שצוה לבנים חייבין לקיים וכמ"ש הריטב"א וכן קי"ל בחו"מ סי' רנ"ב וצ"ע כעת ובזה יש לומר הא דכתב הרמב"ם פ"ה מעבדים דבאומר תנו לעבדי גט שחרור הרי זה לא יתנו לאחר מיתה וכתב הקצה"ח סי' קכ"ה דטעמו של הרמב"ם דס"ל כהרמ"ה דתן הוה כזכי לענין שלא יוכל לחזור בו רק דהוה כמתנה תנאי שלא ישתחרר רק עד שיגיע גט לידו ותמה הקצה"ח שם דלמה לא ישתחרר כיון דהוה כזכי מה בכך שמת הא לא נפקע רשותו כיון דנשתחרר בעודו בחיים ע"ש ושאל אותי החריף ושנון מוה' מאיר ברא"ם ני' דכיון דמה שישתחרר העבד ע"י דגיטו וחצרו באין כאחת וכאן כיון דתנאה הוא דבעי שימטי גט לידו והוה כמתנה עד שיגיע הגט לידו וכאן כיון דמית הרי זכו בו היורשין ושוב אין לו יד והוה כנקטעה ידו וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת ולפמ"ש א"ש דבאמת שייך בזה מצוה לקדה"מ ולא זכו בו היורשים דבשלמא כל שאמר שיתנו לכך לא יתנו לאחר מיתה דל"ש מצוה לקיים דברי המת דהא לא צוה לבניו וגם השליח לא זכה בחיים והרי לא מסר ביד שליש דלא שייך בזה מצוה לקדה"מ אבל כל שזכהו מחיים שייך בזה מצוה לקדה"מ ולא זכו בו היורשים ושפיר מקרי מטי לידיה וז"ב ודו"ק ולפמ"ש בתשובה אחת דכל שצוה ליתן עכ"פ הפקיר עבדו ויצא לחירות ע"י ההפקר והבאתי דברי הפ"י דהרגיש בזה ודחה הסברא בדברים שאינם נראים ושם בררתי הדברים ג"כ לק"מ ואין להאריך ודו"ק.