שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ז (ח׳)

והנה לכאורה קשה לי בהך דמבואר במשנה בכתובות שם במשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן עלי בעלי יעשה השליש מה שהושלש בידו דהא לר"מ דס"ל אין קנין לאשה בלא בעלה א"כ כיון דנתן לה אביה לכשתנשא כמ"ש רש"י וא"כ ממילא קנה בעלה כדאמרו בקידושין דף כ"ג ע"ב וא"כ הרי קנה הבעל המעות ולמה לא יתן בידה ואף דהא דאין קנין לאשה בלי בעלה הוא דוקא על פירות אבל הגוף שלה כמו דאם נתנו לה אחרים מתנה דקנתה ואין לבעל אלא פירות דא"כ מה נ"מ דגם אם יתנו לו המעות יצטרך לקנות לה שדה והוא יאכל פירות ומה נ"מ אם כה ואם כה ובכה"ג בודאי אין כאן רק קפידא בעלמא ומה שייך בזה מצוה לקיים דברי המת ועיין בשיטה מקובצת שכתב דטעמא דר"י דכיון שאין כאן תועלת ל"ש מלקדה"מ ולפע"ד לפמ"ש גם לר"מ אין כאן תועלת וגם ר"מ מהראוי להודות דבכה"ג ל"ש מצוה לקדה"מ אך נראה דרש"י פירש לקנות שדה או נדוניא והרי בנדוניא מבואר באהע"ז סי' פ"ה ס"ז דבכתובה ונדוניא לא זכה הבעל בפירי דהו"ל פירי דפירי דאתא מעלמא וא"כ גם מ"ש לקנות שדה היינו בכה"ג שיהי' שלה ולא יהיה שייך לבעל כלל וא"כ בכה"ג צריך השליש לעשות כפי מה שהושלש בידו ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י נדוניא ותמה הפ"י דמה ענין נדוניא להכא ולאיזה צורך כתב רש"י כאן ולפמ"ש א"ש דבזה אין שייך הפירי לבעל ובזה מיושב מ"ש רש"י והיא אומרת לאחר שנשאת ותמהו התוס' דלאחר הנשואין גם ר"מ מודה דיכולה לומר נאמן עלי בעלי ולפמ"ש אתי שפיר דבברייתא שם פירש"י דלא עלה ע"ד האב שיהיה ביד שליש אלא עד שתנשא דמשנשאת הבעל זכאי לאכול פירות וא"כ ע"כ לא מיירי בנדוניא וכדומה שאין לבעל פירות וכיון שיש לו פירות א"כ מה נ"מ בכ"כ וב"כ אית ליה פירות והגוף שלה ל"ש מצוה לקדה"מ אבל במשנה דמיירי בנדוניא אין לבעל פירות ושייך מצוה לקדה"מ ובפ"י נתקשה בזה דרש"י במשנה סותר פירושו למ"ש בברייתא ולפמ"ש א"ש ודו"ק ובזה י"ל החילוק בין אירוסין לנשואין דדוקא אחר שנשאת הבעל זוכה בפירות אבל באם הי' באירוסין והתנה שלא יהי' רק לה פשיטא דאין לבעל פירות וכן נראה מלשון הש"ע שלא כתב רק באו לה נכסים אחר שנשאת משמע הא מן האירוסין הם שלה ולכך יעשה השליש מה שהושלש בידו וצ"ע בזה. ובגוף דברי רש"י הי' נראה לי לחלק בפשיטות דבמשנה לא נתן רק לאחר שנשאת וא"כ אז בודאי הם של בעל וע"כ דרצה לשלול מן הבעל הזכות ולכך יעשה השליש מה שהושלש בידו אבל בברייתא דאמרו דהשליש מעות לחתנו שיקח לה שדה וא"כ אמדינן דעתו דלאחר הנשואין לא רצה לשלול זכותו ובודאי זכה בהם הבעל וכן דרך העולם דעד הנשואין אין נותנין המעות לחתן אבל אחר הנשואין הם שלו וז"פ וברור שוב ראיתי בפ"י שם שהרגיש קצת בזה אבל לא ביאר הסברא כמ"ש ודו"ק ולפי שאגב גררא הוא ואכ"מ ע"כ דברי מעטים בזה ויש להאריך בזה.