שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ז (ז׳)

ובזה יש לומר הא דפריך הש"ס שם מאומר תנו שקל לבני וכו' והא הכא דשתי שדות ואמרו הוא מותיב לה והוא מפרק לה בראוי ליורשו ונדחק הרשב"ם דלשיטתו א"צ לפרק כלל דהוא ס"ל דלשון מתנה שבתחלה מועיל ללשון ירושה וכתב שלחבריו משני וראיתי בקצה"ח סי' רנ"ג ס"ק ט' שכתב לישב דבבנים וכל שראוי לירושה ל"ש לשון מתנה דגם אם אמר בלשון מתנה אמרינן דלירושה כוון ולא במתנה והביא מדברי הרי"ף והרמב"ן בחידושיו שכתב בהדיא דאף שאמר בלשון מתנה כירושה שוי' רבנן וא"כ כאן שאמר תנו שקל לבני ובכה"ג אינו לשון ירושה ולפע"ד אף שאמר דבר חכמה הנה מלבד דלשיטת הרמב"ן וכן קי"ל בחו"מ סי' רמ"ח דאם אמר בהדיא לא משום ירושה אני נותן אלא משום מתנה דבכה"ג אמרינן דיש לו הפסק ושייך לאחריך ומפרש בזה הוא דאם מתו ירשו אחרים תחתיהם דמיירי בכה"ג וא"כ אין מקום לדבריו דבכה"ג ודאי מועיל לר"ש לשיטתי' אף גם דאף לדברי הרמב"ן ל"א דעקרינן הלשון מתנה ממקומו רק דאמרינן כיון שראוי ליורשו מה מועיל מה שהוא אמר לשון מתנה לעקור הירושה דאורייתא וירושה אין לה הפסק ויש לו דין ירושה אבל שלא יהיה מועיל הלשון מתנה לאחרים זה לא נשמע אך לפמ"ש א"ש דכבר כתבתי בתוס' הא דמועיל מתנת שכ"מ הוא דוקא כל שצוה לתת במתנת שכ"מ והיינו מטעם שלא תטרף דעתו ולפעמים אין שהות לקנות אבל כל שמצוה ליתן מחמת הלואה אף שאמר בלשון מתנה ל"ש מתנת שכ"מ ככומ"ס דא"צ שיתן במתנת שכ"מ ולפ"ז כאן דבאמת יורשים הם וא"צ לשון מתנה א"כ בשאמר בלשון מתנה א"צ כלל אותו הלשון ובו לא תקנו מתנת שכ"מ ואדרבא עי"ז מגרע גרע שיכולים אחרים שאמרו לשון ירושה ג"כ לקנות אף שהם צריכים לשון מתנה בכה"ג לא תקנו ומצוה לקדה"מ ל"ש בזה כיון דעשה איסור וכמ"ש ושפיר משני גם לשיטתו דבראוי ליורשו ובכה"ג ודאי מועיל הלשון ירושה שאמר לאחרים וז"ב מאד והבן בדברים.