שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ז (ב׳)

שוב אחר כמה שנים מצאתי בשו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' מ"ג שכתב דכופין לקיים דברי המת ע"ש שכתב דגם בדבר שאין בו ממש כגון באמר ידור פלוני בבית זה דלא מועיל במתנת שכ"מ דליתא בברי דהו"ל דבר שאין בו ממש מ"מ י"ל דכופין בשביל מצוה לקיים דברי המת והנה לכאורה תמוה לי מהא דאמרו בב"ב דף קמ"ב נכסי להאי דמעברא ופלפלו שם אם קנה והרי התם מיירי בשכ"מ ורק דליתא בבריא וכמ"ש התוס' ד"ה נכסי וקשה הא משכחת לה למתניתין משום מצוה לקיים דברי המת וצ"ל כיון דמשום מצוה לקיים דברי המת ל"ש רק במצוה לבניו ושם לא אמר רק אם תלד אשתי זכר יטול ולא צוה לבניו ובכה"ג ל"ש מלקדה"מ כמ"ש הרמב"ן והר"ן בהדיא בפ"ק דגיטין גבי תנו שטר שחרור זה ע"ש ובש"ע חו"מ סי' רנ"ב אך לפי"ז גם באומר ידור לא צוה ואם מיירי כשאמר תנו בית זה וידור בו בלא"ה מועיל דהו"ל דבר שיש בו ממש כמבואר סי' רנ"ג סכ"א וכ"כ הר"ן שם בהדיא דאם אמר תנו בית זה לפלוני הו"ל לשון צוואה ומועיל שוב ראיתי בש"ס בב"ב דף קמ"ז ע"ב דפריך הש"ס על מימרא דר"נ למימרא דסבר ר"נ כל דאיתא במתנת בריא איתא במתנת שכ"מ וכו' והאמר רבא אמר ר"נ שכ"מ שאמר תנו הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ומאי קושיא הא כשאמר תנו והו"ל לשון צוואה מועיל אף בדבר שאינו נקנה בבריא ומטעם דמצוה לקדה"מ אבל כשאמר ידור פלוני בבית זה ל"מ דלא הוה לשון צוואה כיון שלא צוה לבניו ולכך צריך לומר תנו בית זה לפלוני וידור בו שיש בלשון הזה לשון צוואה ולשון מתנה וע"כ דליתא לדברי המהריב"ל וכל דליתא במתנת בריא אינו מחוייב בשכ"מ אף משום מצוה לקיים דברי המת וצע"ג על המהריב"ל ועיין בפכ"ב ממכירה הט"ז הואיל וכן אם אדם מצוה כשהוא שכ"מ ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים או כל שכר בית זה לעניים (ומיהו גם ברמב"ן בגיטין דף י"ג מבואר בהדיא דכופין) במלקדה"מ ועיין בה"ה ובכ"מ שביארו דברי רבינו דרק מטעם נדר הוא ולפמ"ש המהריב"ל משום מצוה לקיים דברי המת אתינן עלה וע"כ דגם בזה ל"ש לומר מצוה לקיים דברי המת דכיון שאינו קונה דהו"ל דבר שלב"ל אך בזה נראה לפע"ד דאף דאם נימא דל"ש בזה מצוה לקיים דברי המת היינו דוקא בדבר שאין עליו שום חיוב אם נימא דל"מ להקנות א"כ מה מצוה יש לקיים דבריו אבל כאן כיון שחידש רבינו דאף דאין אדם מקנה דשלב"ל אבל באומר שיקדש לצדקה חייב בתורת נדר א"כ שוב יש חיוב על הבנים לקיים דברי המת כיון דהמת יש עליו חיוב בשביל נדר ובזה מיושב היטב קושית הכ"מ דאמאי יתחייבו היורשים הא היורשים לא נדרו ולפמ"ש יש לומר דכיון דעכ"פ הוא נדר יש עליהם מצוה לקיים דברי המת מה שנתחייב בתורת נדר וז"ב לדעתי.