שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ז (י״ב)

ודרך אגב אומר מה דתמי' לי בהך דאמרו בערכין דף כ' ש"מ מלוה ע"פ גובה מן היורשים והא ערכין מכלל נדר לגבוה היא כמ"ש הרמב"ם ריש ה' ערכין והראיתי מקורו מהמדרש פ' בחקותי והרי קי"ל דנודר ומת אין חייבין היורשים לקיים נדרו כמבואר בחו"מ סי' רנ"ב וה"ה ערכין וכן קשה בהך דהפרישה חטאת ומתה בקידושין דף י"ג והא אינו רק נדר ולמה יתחייבו היורשים ועי' בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ע' שכתב בהדיא דדוקא אם שעבודא דאורייתא הוא דמחוייבין היורשים לקיים אבל לא בהקדש דאמר לכשיבא לידי אקדישנה דל"ד דשם לא נתחייב רק בשביל שנדר ליתן אבל כאן התורה חייבתו ליתן דז"א דהרי עיקר החיוב נצמח ממה דאמרו אמר ערכי עלי ולמה יתחייבו היורשים וא"ל דהחיוב חל מיד באמירתו וכל שכבר נתחייב הו"ל מלוה והוה כאומר שדה זו לכשאקחנה אקדישנה דנסתפק הח"ץ שם דכל שכבר לקחו אף שלא הקדישה ומת מחוייבין היורשים לקיים דז"א דגם בערכין הרי התורה אמרה והעמיד לפני הכהן והעריך אותו הכהן וא"כ כל שלא העמידו לפני הכהן ולא העריכו ומת אין חייבים היורשים לקיים וע"כ נראה ברור דזה באמת קושית הש"ס ש"מ מלוה ע"פ גובה מן היורשין והיינו דש"ד אף בסתם מלוה וכל שש"ד והרי התורה חייבו כל שנדר להעריך וא"כ כל שש"ד חייבין היורשים לקיים ומה דאמר הנודר ומת אין חייבין היורשין היינו משום דשעבודא לאו דאורייתא ורק משום נעילת דלת ובנדר דל"ש נ"ד לכך פטורין היורשין אבל למ"ד ש"ד חייבין היורשים ובזה מיושב היטב הא דמשני כשהעמידו בדין והרמב"ם פ"א מערכין העתיק זאת ותמה הראב"ד שם דהא אנן קי"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשים ול"ל הך דהעמידו בדין ועיין ש"ך חו"מ ריש סי' ל"ט ס"ק ב' ולפמ"ש א"ש דלדידן דקי"ל שעבודא לאו דאורייתא רק משום נ"ד חייב ובזה ל"ש נ"ד ושוב אין היורשין חייבין לקיים ובזה מיושב מה דק"ל טובא הא בערכין וקרבנות הוא חייב משום אמירה לגבוה והוה כמסירה להדיוט באופן המועיל ול"ל הטעם דהוה מלוה הכתובה בתורה ולפמ"ש א"ש דמצד אמירה לגבוה אין חיוב על היורשים וכמ"ש ודו"ק ובזה מיושב מ"ש התוס' בקידושין י"ג דלענין יורשים עשו כמלוה בשטר ותמה המהרש"א דלמה הוצרכו התוס' לזה והרי לגבי היורשים הוה ש"ד ולפמ"ש א"ש דכאן שהוא מתורת נדר אין היורשין חייבין לקיים וליכא שעבוד כלל רק דעשו חז"ל כמלוה בשטר ודו"ק ובזה מיושב תשובת הרמ"א סי' מ"ח מ"ש שם בהג"ה דהנודר ומעריך אין היורשין צריכין לקיים תמה הקצה"ח סי' ר"ץ דמבואר להיפך ולפמ"ש א"ש דאם לא עמד בדין אינו חייב וכמ"ש הרמב"ם ודו"ק כי לפע"ד היא ענין נבחר ולפ"ז מדברי הרמב"ם מוכח דס"ל של"ד רק במצוה הכתובה בתורה כמ"ש בהלכות מחוסרי כפרה וכמ"ש על גליון הש"ך וכן מצאתי בבעל המאור בפ"ד דביצה גבי הא דתני אין סומכין בבקעת שכתב דעיקר כר"פ דב"ב.