שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ז (י״א)

והנה במ"ש דהב"ד יוכלו להפקיר כחו של האדון בעבד דהפקר ב"ד הפקר לכאורה היה נראה לי דבר חדש דכיון דיש להאדון שני קנינים בעבד קנין איסור שאסור בבת ישראל וקנין ממון מעשה ידיו ומה"ט המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור דהקנין ממון נפקע והקנין איסור לא נפקע וצריך גט שחרור וא"כ כיון דהפקר לא קונה עד דמטי ליד זוכה כמו דאמרו בנדרים דף מ"ד וא"כ היאך זכה העבד במעשה ידיו הא אין לו יד רק דידו וגיטו באין כאחת כדאמר בריש הזורק וא"כ כל שצריך גט שחרור מה מועיל הפקרו ויכול האדון עוד לזכות בו וא"כ שוב ל"ש ההפקר ב"ד הפקר וכמ"ש התוס' ביבמות פ"ט דכל דעדיין הדבר בידו ל"ש הפקר ב"ד מיהו יש לדחות דשם עדיין הדבר בידו וכאן צריך לחזור ולזכות וכל שלא זכה נפקע השיעבוד ממילא וא"ל דמצד המצוה דלעב"ת אמרינן דיזכה דז"א דהא באמת כיון דאותו עבד אין לו תקנה א"כ שוב מצוה שישתערר ועכ"פ א"צ שיחזור ויזכה בו דשב וא"ת בודאי ל"ש העשה דלעב"ת ובזה ממילא מיושב סברת הרשב"א ע"ד שכתבתי ודו"ק ועכ"פ כשעושה בשביל שמצוה לקיים דברי המת א"כ הב"ד אינם עושים בשביל טובת העבד והאדון מוכרח לשחרר ול"ש העשה ולכך כופין וז"ב.