שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ז

נסתפקתי בהא דמצוה לקיים דברי המת אם כופין ע"ז והנה ראיתי בפ"י בחידושיו לגיטין דף י"ג שהאריך בזה דתלוי בפלוגתת רש"י ותוס' בכתובות דף פ"ו אם במצוה דרבנן כופין והאריך לבאר שיטת רש"י ולפע"ד נראה בכוונת רש"י דבאמת טעמו של רש"י נראה נכון דאם נימא דכופין ליורשין לפרוע חובת אביהם היאך שייך לשון מצוה הא ע"כ משועבדים הנכסים של יתומים לפרוע ואיך שייך מצוה אם פורעין מה שחייבין מן הדין מצוה קרית לי' וכעין דאמרו אם אינו קונה משכון צדקה מנין וה"ה כאן אם אינם משועבדים לפרוע שוב שייך מצוה ולפ"ז זה דוקא בחובת אביהם שכבר נתחייב בעוד בחיים חיותו שייך לומר דהשעבוד חל על נכסי ול"ש מצוה וע"כ דהם אינם מחויבים ושייך מצוה אבל במתנת שכ"מ וכל מצוה לקיים דברי המת דהוא אינו חל מחיים רק לאחר מיתה או בגמר מיתה שייך שפיר לשון מצוה דניהו דכופין היינו בשביל המצוה וכמו בכל מ"ע דכופין וה"ה בכל מצוה דחז"ל אלמו לתקנתם אבל עכ"פ מצוה שייך דאם לא מצד המצוה במה חל שיעבוד הא גם האב לא צוה שיתנו רק לאחר מיתה ולא חל שיעבוד מחיים ואם לא משום המצוה למה יכופו אותם הא האב אינו בעולם והם לא נדרו וע"כ משום מצוה לקיים דברי המת ושפיר י"ל דכופין אף שאינו רק מצוה ומיושב דברי התוס' בכתובות דף פ"ו על רש"י ובזה יש לישב קושית התוס' בב"ב דף קע"ה וע"ד שכתבו התוס' ועפ"י שם ודו"ק.