שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קנ״ה (ג׳)

והנה אחר שזכינו לזה הבא נבא לבאר מה שחידש הגאון שם בהא דאמרו בנדה דף נ"ב הלכה כדברי כולן להחמיר והיינו למיאון משיעור הקטן מחמירין שלא תמאן ולענין חליצה עד שתהיה גדולה ולפ"ז לפי מה דקי"ל דהשערות אינן צומחות משהתגלח עד כדי לכוף ראשן לעיקרן פחות משבעה ימים כדאמרו בנזיר דף ל"ט וא"כ מכ"ש בתחלת הגידול של השער דלאט לאט תצמחנה וא"כ אם ראינו בעודו בתוך הפרק ב"ש בשיעור הקטן ובהגיעו לשנת י"ג כשיעור הגדול לא תוכל לחלוץ דשמא הלכה כדברי האומר בשיעור הקטן הוה השיעור גדלות ונמצא הוה שומא בעלמא דהא בתוך הפרק הוה שומא וכן מ"ש ר"ת דביומא דמשלם שנת י"ב וי"ג מחזקינן בגדולים ולפמ"ש אין נ"מ בזה דהא כל שבמשלם שנת י"ב יש שיעור הגדול מסתמא הוה בתוך הפרק כשיעור הקטן ושוב מהראוי לחוש שמא שומא נינהו ע"ש שהאריך בזה ולפע"ד אף שרב גדול הי' וחסיד ופרוש וצדיק בכ"ז אוהב חדשות הי' אבל לפע"ד לא נהירא דניהו דאמרינן דתוך הפרק הוה שומא בעלמא היינו משום דאל"כ היכן נצמח כאן שתי שערות אבל כשראינו בתוך הפרק ולא היו לה רק שבהגיע סמוך לי"ג ממש בא הסי' מנ"ל לחוש דלמא שומא נינהו ומכ"ש כשלא ראינו כלל רק שבמשלם הי"ב והי"ג מצאנו שתי שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן מהכ"ת לחוש דהי' בתוך הפרק קטן וחוששין להחמיר דלמא גדולים נינהו ועי"ז אנו אומרים דשומא נינהו והוה ס"ס דשמא לא נתגדל לאט לאט רק במשלם הזמן פרח ויצא הסי' ואף את"ל דלאט לאט התהלך דלמא באמת הוה שיעור קטן סי' רק בגדול כדקיי"ל להחמיר ומה שהוא אחר גילוח לקודם גילוח לפע"ד לא דמי דגידול השערות ודאי הם מעט מעט אבל מה שהכין ופעל הבורא ית' לסי' גדלות אולי בהגיע התור תצמח בכלו ומי יוכל חכמת הטבע ובלא"ה נלפע"ד דבאמת מ"ש הלכה כדברי כלן להחמיר הוא משום דבאמת יש בני אדם ששיעור הגדלות שלהם כדי לקרוץ או כדי שינטל בפי הזוג ויש כדי לכוף ראשן דאטו יחלקו במציאות מה שנראה להחוש הראות ונבדוק ונראה ובפרט בימי התנאים והאמוראים שהיו בקיאין בגומות וכל רז לא אנס להם וע"כ דאין טבען וסימנים של בני אדם שווין וא"כ אנן לא נוכל לדעת טבעו של האיש הלז וע"כ אמרו דלא תמאן בשיעור הקטן דדלמא הוא שיעורה של זאת ולא תחלוץ עד כדי שתכוף ראשן לעיקרן דדלמא טבעה של זו היא כן ולפ"ז אם באמת ראינו בהגיע לי"ב או לי"ג ואילך היא בת שתי שערות כמשפטן וראינו בתוך הפרק שהי' לה שיעור הקטן או האמצעי מה נחוש לה אם הי' לה מקודם השיעור הקטן או האמצעי ג"כ לאו שומא נינהו דבאמת טבעה של זאת למהר להביא וא"כ נעשית גדולה למפרע ובזה נראה לפע"ד מ"ש הלכה כדברי כולן להחמיר ותמה הגאון שם דשיעור האמצעי אין נ"מ לשום דבר ולפמ"ש א"ש דאם ראינו סמוך לפירקה שהביאה שתי שערות בשיעור האמצעי ואח"כ בבואה לפירקה ראינו שנתגדלו השערות י"ל דחוששין לחומרא שמא היא גדולה משיעור שנראה בה הסי' האמצעי וכשאכלה חלב או עשתה איזה איסור חייבת להשיב בתשובה שלימה דאף דע"כ השיעור הקטן שבכלם היה קודם דז"א דלפמ"ש י"ל דבא השיעור האמצעי בשלימות בבת אחת אף גם דשיעור האמצעי מה שסמוך לפרקה בודאי לא מחזקינן בשומא כיון דהוא סמוך לפירקה משא"כ הסי' הקטן דלא ידענו מתי בא ואולי באמת זה הי' שומא רק אח"כ בהגיעה לכלל שנים בא הסי' האמצעי כמשפטו רק דכ"ז שלא ראינו שיעור הגדול לא נוכל לשפוט עליו משא"כ כשראתה שיעור הגדול בהגיעה לכלל שנים נוכל לשפוט למפרע שהיא נעשית גדולה בשיעור האמצעי כנלפע"ד. ומ"ש הרז"ה להקשות בהא דאמרו ביבמות ל"ד בשופעת מתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי ומתוך י"ג לאחר י"ג לאחיוב אינהו וע"ז הקשה דהא צריך להביא ב' שערות ואימתי הביאו השערות אם בתוך י"ב הא שומא נינהו באמת שכן הקשה המלמ"ל פ"ב מאישות הלכה ח"י ע"ש מ"ש בזה ומה שחידש הרז"ה דראו בתוך י"ב והי' שיעור קטן ובזה לא אמרינן ששומא הוא אכתי תקשי דסוף סוף צ"ל דבהגיעו לשנותיהם י"ב וי"ג מצאו בבת אחת השערות כמשפטם וזה א"א לצמצם כמ"ש המלמ"ל שם וע"כ מחוורתא כמ"ש המלמ"ל שם ע"ש ובלא"ה י"ל דמיירי כשהי' גומות וקי"ל גומות אע"פ שאין שערות וגומות יכול להיות בב"א דשערות נתגדלו מעט מעט משא"כ גומות ועי' בה"ה פ"ב מאישות שהביא בשם הרמב"ן בקטנה שלא נודע מספר שנותיה ואם הגיע לכלל שנותיה והביאה סימנים אם הם סימנים וכתב דמטילין אותה לחומרא והמלמ"ל שם מפרש דגם בהגיעה לכלל השנים יש לה אותן סימנים ואני כתבתי בגליון דהעיקר כהבנת המהרח"ש וע' ברמב"ן בנדה דף מ"ו ובחידושי ר"ן שם ושם נמצאו דברי הרמב"ן אלו והמעיין יראה שצדקו דברי המהרח"ש בכוונתו וע' נו"ב סי' ו' חאהע"ז מהד"ק וא"כ מכ"ש בהביאה סמוך לפרקה דודאי לא תלינן בשומא שכן דרך להתגדל בסמוך לפרקה ומ"מ העיקר תלוי בשנים ובסימנים כנלפע"ד.