והנה במ"ש למעלה דכאן ל"ש בהאי הנאה דמהימן לו דהא לא מוכח כלל שמהימן לי' דכיון שידע דפטור א"כ מה הימן לי' ובזה נראה לפע"ד במה דהשמיט הרמב"ם הך דקנו מידו תמהו ע"ד השמטה ולפמ"ש י"ל דכל שחידשו הש"ס דאם קנו מידו חייב א"כ שפיר שייך לומר בהאי הנאה דמהימן לי' דהרי הי' יכול לקנות מידו ולא קנה מידו וע"כ דמהימן ליה ודו"ק היטב. והנה במ"ש למעלה דלכך חייב בפשיעה משום דבאמת אין לו מה למשוך רק דבפשיעה מ"מ חייב כמ"ש במח"א כעת נראה לי עפמ"ש בשערי משפט סי' ר"ו ס"ק ל"ב דהיכא דאין לו מה למשוך חייב במעות שקיבל בשכירות א"כ י"ל דבש"ש חייב מטעם שקיבל מעות וכל דאין לו מה למשוך חייב ובזה י"ל קושית המח"א הלכות שומרים סי' ז' דבלשמור את הזרעים איך מתחייב הא ל"ש משיכה ולפמ"ש י"ל דכל דאין לו מה למשוך חייב אף בלי משיכה במעות שקבל ולפ"ז י"ל דשפיר כתבו התוס' דאם פשע חייב למה לא אוקמא בפשע וא"ל דא"כ רישא למה יפטר דז"א דאם לא היה רק ש"ח שפיר פטור דאין לו מה למשוך ואין מעות ג"כ ושוב פטור ודו"ק ובזה י"ל מה דהשמיט הרמב"ם הך דשקנו מידו לפמ"ש א"ש דהוא יפרש דעיקר קושית הש"ע מזרעים דאין לו מה למשוך והוא השמיט זרעים ולכך ל"צ לאוקמתא דשקנו מידו ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קמ״ה (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.