שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קמ״ה (ג׳)

עוד נראה לפע"ד טעמו של רבינו דחייב בשטרות ועבדים וקרקעות בפשיעה דהנה כל הטעם דל"ש שמירה היא משום דאין גופו ממון ואינו דבר המטלטל וביאור הדברים נראה דהנה שומר אינו חייב עד שיעשה משיכה בהדבר וא"כ כל שאינו מטלטל במה נקנה לו הדבר וגם בדבר שאין גופו ממון ל"ש שמירה דהא לא שייך קנין דבמה עשה קנין בגופו של ממון והוא עשה קנין בהשטר וזה אינו גוף הדבר דצריך לשמור העיקר הוא הממון שבו ועיין בחידושי ריטב"א בקידושין דף מ"ז בהא דשאל קורדם דאם בקע בו קנאו מ"ש בטעם הדבר דכל שאינו קונה גוף הדבר רק במה שישתמש בו ל"ש חיוב שומרין ואף בשואל פטור אלא מטעם דתקנו משיכה בשומרין ע"ש דברי טעם היוצאים מפה מפיק מרגליות וא"כ כאן דלא חייבה התורה בשמירה ממילא ל"ש קנין בזה וז"ב ולפ"ז נראה דלפמ"ש במחנה אפרים הלכות שומרין סי' זיי"ן דלשיטת התוס' דש"ח וש"ש חייב בקבלו עליהם לשמור תיכף מתחייבים בלי קנין ומשום דע"פ דיבורם סמכו הבעלים ונתנו להם לשמור ע"ש וביאר המח"א דזה דוקא אם פשעו בשמירתם א"כ גרמו להם היזק ע"י שקבלו השמירה אבל כל דלא פשעו ל"ש לחייבם מתורת שמירה בלי קנין וא"כ ממילא זה שחייב רבינו בפשיעה באותן דברים דל"ש השמירה משום דמ"מ סמכו ע"י וחייבים משום שסמכו עליהם ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת.