שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קמ״ד (ג׳)

והנה הם הגיהו הנקברים שהנקברים אפרן אסור אבל לפי זה מה ענין ונשרפים דהקדש אפרן מותר ולמה פרט דייקא אפר הקדש הא כל הנשרפים אפרן מותר וגם אחר שכ' ת"ה אסור מה ואעפ"יכ אין לאבדו הא אסור בהנאה עכנלע"ד שיש ג' מינים שהרמב"ם ס"ל דסתם נשרפים אפרן מותר ובנשרפים דהקדש יש ב' אופנים כל נשרפים דהקדש אפרן אסור והיינו ע"ד משל קדשים שנשחטו חוץ לזמנו וחוץ למקומו ל"ש לומר שנעשה מצוותן דהא אדרבא הרי לא נעשו כמצוותן ושאני תרומה טמאה או חמץ בפסח שהוא לא עשה מעשה הפוסל רק שמעצמו קרה מקרה זה שהגיע זמן פסח או שנטמא וכדומה אבל בששחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו הרי הפסול הוא בשביל שנעשה שלא כמצותו ולכך אפרן אסור אבל מה דנעשה מצותו והי' ראוי שיהי' מותר רק שהתורה הקפידה שלא יאבד לא משום איסור שהוא אפר הקדש והרי הוא הקדש שהרי באמת נעשה מצותו רק שהתורה הקפידה ושמו בנחת שלא יתפזר מעתה כך צ"ל בהרמב"ם שעיקר כל הנשרפין אפרן מותר ונשרפין דהקדש אפרן אסור והיינו באותן שלא נעשו מצוותן זולת ת"ה שהוא מותר שהרי נעשה מצותן ואעפ"כ אין מותר לאבדן משום שאמרו ושמו בנחת ואם נפרש כן יהי' כל דברי הרמב"ם נכונים.