שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ק״מ (ג׳)

מה שהקשה מע"ל על מה שכתבתי בהגהו' ליו"ד סי' ר"ל אם בשעת הנדר ידע שהוא דבר מצוה ואעפ"כ נדר אין להתיר לדבר מצוה וע"ז הקשה מע"ל מדברי הש"ך יו"ד סי' רכ"ח ס"ק ס"ה הנה באמת הרמב"ן שם ס"ל כוותי ומה שכתב הש"ך ראי' מהך דפשע בינוקא ואדרי' רב אחא ואח"כ החזירו בשביל שהוא מצוה הנה זקיני המג"ש בשו"ת פני יהושע חלק אבהע"ז סי"ב דחה ראי' זו דבתחילה סברי דאישתכחא כוותי' ואח"כ בקשו ולא מצאו וא"כ בשעת הדרה לא חשבו שהוא דבר מצוה כיון דחשבו שישתכח כוותי' והנני מוסיף דשאני התם שבכל עת הוה מצוה חדשה לימוד ת"ת וא"כ אף שידעו בשעת מעשה מ"מ ביטל ת"ת דינוקא הוה בכל רגע ורגע מצוה חדשה והנה המג"ש שם הביא ראי' מש"ס מכות דט"ז דאדרי' על דעת רבים ומסיק הש"ס דלדבר מצוה יש לו הפרה ואף שידע מזה בשעת מעשה מ"מ מתירין הנה אף כי כאיש גבורתו וראוי' למי שאומרן מ"מ לפע"ד יש לדחות דשם בעמוד והחזר קאי והתורה צוותה דיחזור א"כ אין בידן להפקיע מצוות הבורא שגזר עליו שמוכרח להחזירה ובפרט שא"י בידו להפקיע טובתה א"כ אף לאחר שעבר הוה המצוה בפ"ע ומתירין וזה שמדמי הש"ס במכות שם הך דאונס לכך דפשע בינוקא עיי"ש ברש"י ודו"ק היטב.