שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ק״מ

שלום וכ"ט לכבוד הרב המופלג בתורה וביראה ירא אלקים מוה' שמעון וויגלר ני' אבד"ק קריפטש. מכתבו הגיעני היום והנה מה ששאל בא' שמת בנו והשאיר עזבונו בעד אביו והי' אצלו כל ימי חליו ואלמנת בנו טוענת לגבות כתובתה והוא טוען שהוציא משלו על רפואות. הנה הדבר פשוט שהאב מחויב לישבע שהוציא משלו וכמה הוציא. ומ"ש מע"ל שכ' השער המשפט בח"מ סי' ק"ח שנסתפק אם בהוציא הוצאות לרפואה אי הוה כיורד ברשות שנשבע ונוטל לפע"ד פשוט דהוה כיורד ברשות דהוה פקוח נפש דהכל מצווין עליו ובפרט כיון שהאב הוציא הוצאת ודאי הוה כיורד ברשות דרחמי האב על הבן ומי יוכל לומר לו דעשה שלא ברשות. ומ"ש מע"ל דשמא אם לא ידענו דהוציא כלל בזה לא שייך להאמינו דא"כ כל אחד יעשה כן וכמו בחשוד תמהני דכי חשודי ישראל שישבעו לשקר וכשישבע בוודאי נאמן ול"ד לחשוד כלל ומ"ש מעל' על דברי הב"מ סי' ק"ב דהביא תקנת פולין דכתובה ובע"ח כתובה קודמת וא"כ ממילא אף בקדם ותפס מוציאין מידו ז"פ אך מה שכתב מע"ל דיש לחלק בין בע"ח דשייך נעילת דלת משא"כ באשה לא שייך זאת דיותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא תמהני דהרי הנו"ב במהדו"ת חלק ח"מ סי' ל"א שרמז מעלתו הניח זאת בצ"ע אם באלמנה שייך זאת. ובגו"ה נראה דכאן שבא ברשות בחיים חיותו של הבעל לא מקרי מוחזק דבתפיסה שאין בו קנין לא מהני כמבואר בתוס' ורא"ש גבי מלוגא דשטרא ובריב"ש סי' תס"ד וכאן הוה תפיסה מחיים שלא ע"ד קנין וגם כל שלא התפיסו ע"ד להיות שלו אלא ע"ד שאלה ופקדון לא מקרי תפיסה ועיין בשו"ת ת"ה ס' שכ"א ובקצה"ח ס"ס ר"ב וע"כ הדבר ברור דצריך לשבע שהוציא וכמה הוציא וכמה עזבון שהי' לו מיד בנו אז ינכה לו מה שהוציא ברשות והשאר יחזור להאשה אלמנת בנו אחר שתשבע ז"ב לדינא. וע"ד דבר השאלה השניה באשה שאיחרה בלישת הפת ע"ש עד עת ערב הגיע וביקשה מנכרית בשכר שתאפה הפת והבעל אמר לה שיהא מזה שאלה לאחר השבת הא צריך להמתין בכדי שיעשו ואחר שבא בעלה מהקלאז רדדה הנכרית הפת והאריך מע"ל לאסור הפת עולמות מטעם דהוה פרהסיא דבפני שלשה ב"א הוי פרהסיא ומבואר במ"א סי' ש"ז דבפרהסיא אסור עולמות והנה הפמ"ג מסתפק בזה אי סגי בג' או בעינן שהכל יודעין ומע"ל כתב כיון שהכ"מ פ"ו מה' שבת כתב דלמדו מקבר ובקבר כתב הרמב"ם דהכל יודעין וה"ה כאן. הנה באמת יש לדחות דשם באמת הכל יודעין אבל מ"מ י"ל אף אם לא ידעו הכל מקרי פרסום בג' מיהו כיון דלא הוי רק ב"ב והם לא חשבו זאת לאיסור כ"כ מה שנעשה ע"י נכרית י"ל דאין חשוב פירסום ולכאורה רציתי לומר דבר חדש כיון דרדית הפה הוא מעשה אומנת א"כ אם נימא דקונה בשבח כלי א"כ הוה הפת נכרית דקנתה הפת והוה כשלה עד שתחזור להאשה ובשלה אף שהישראל מצווה שתעשה אין אסור וכיון דבאמת יש ספק אם קונין בשבח כלי וע' ש"ך ח"מ סי' ש"ו א"כ באמירה לגוי אינו רק שבות ובדרבנן הוה ספיקא להקל אבל ז"א דהוה אתחזק איסורא דשבת ובכה"ג אף ס' דרבנן להחמיר ואף דנימא דספיקא דדינא ל"ש אתחזק דבשביל חזקה לא אישתני הדין וע' כנה"ג ביו"ד סי' ח"י ובמלמ"ל פ"ז מעדות מ"מ בכה"ג שהישראל נהנה מזה עיקר אפייתו בשביל ישראל פשיטא דאסור וע' מג"א סי' ש"ז סקכ"ט ודו"ק וגם יפה כתב מע"ל שכיון שכבר הוסק התנור וגם לא היתה אופה בשבת הי' התנור מצונן ומפסיד דמי עצים בזה לא שייך כדי שיעשו דמ"מ זה ההפסד לא מתקן בזה ע"כ יש לאסור עולמות והמלמד שפקפק בזה זה המלמד לא ירד להשתקע בש"ס ופוסקים.