והנה במ"ש למעלה בהא דמשני בנכסים שנפלו לו אח"כ שהקשו דהא יכול לחייב עצמו לפע"ד נראה דבאמת כל שחב לאחריני אינו נאמן לחייב עצמו ואף הודאתו ל"מ כמבואר בכמה מקומות ועיין חו"מ סי' צ"ט ובקצה"ח סק"ב וא"כ כאן דחב לבניו א"כ אינו נאמן ומה דנאמן הוא משום דכל שיכול ליתן במתנה הוה כדבר שבידו ומועיל אף בחב לאחריני ועיין נתיבות המשפט סי' ל"ו בתשובתו שם היכא דבדבר שבידו נאמן אף בחב לאחריני דאטו אינו רשאי ליתן דבר שהוא שלו לכל מי שהוא רוצה ובשלמא בחייב לאחריני שפיר מקרי חב לאחריני אך ניהו דבאמת אם הי' נותן לאחרים זה לא מקרי חב לבניו כלל רק כאן שזה אומר שזה בכור ואינו נאמן רק אי בעי הי' מחייב עצמו לו א"כ עכ"פ מה שאומר שבכור זה זהו מקרי חב לאחריני דהיינו לשאר בניו אבל באמת גם זה אינו דעכ"פ בידו להתחייב עצמו ואז לא יהי' מקרי חב לאחריני ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.