שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (ד׳)

ומדי דברי זכור אזכור מה ששאל אותי הרב החריף מוה' מאיר נ"י מווילקאטש במ"ש הנימוק"י גבי הא דאמרו בב"ב פ' יש נוחלין גבי יכיר דל"צ בנכסים כשנפלו כשהוא גוסס דלדידן דקי"ל כר"י ולא דרשינן יכיר לזה א"כ בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אינו בר פי שנים באותן הנכסים אבל חלק פשוט הוא נוטל כשאר יורשין ובפ' מי שמת בדף קמ"ב לענין בכור שנולד אחר מיתת האב דאינו נוטל פי שנים משום דיכיר כתיב כתב הנימוק"י משום דיכיר כתיב ולכך כשנולד כשהיה אביו גוסס דאינו בר הכרה הרי דמיכיר ימעט כשהוא גוסס וכאן כתב דלא דריש יכיר לא"מ הנה לק"מ לפע"ד דדוקא לרבות נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס זה צריך קרא וכל דר"י דריש קרא למלתא אחריתי שפיר מיעט הבכור מנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דהרי באמת לזה הי' צריך קרא שיטול באותן הנכסים אבל שם דאדרבא נתמעט הבכור כשנולד ואביו הי' גוסס שפיר ממעטינן מקרא כיון דכתיב יכיר לתת לו פי שנים וכל שאינו בר הכרה אינו נוטל חלק בכורה וז"ב ופשוט אך גוף דברי הנימוק"י תמוהים במ"ש דלדידן דלית לן יכיר לזה שוב אינו נוטל חלק בכורה בנכסים שנפלו כשהוא גוסס דאטו הבכור נוטל מכח מתנה רק דהוה כמו מתנה דלתת לו כתיב וא"כ ל"מ לשיטת הפוסקים החולקים על רבינו יואל וס"ל דגוסס יכול ליתן מתנה אם רומז והובאו דבריהם בתוס' ובהרא"ש פ' עשרה יוחסין גבי נכסים שנפלו כשהוא גוסס ועיין בב"י אהע"ז סי' קכ"א וא"כ פשיטא שלא נגרע חלק בכורה אלא אף לרבינו יואל דוקא ליתן מתנה אינו יכול דאין בו כח אבל הבכור ממילא קא שקיל ובפרט דלפמ"ש התוס' והרא"ש ליישב הא דיכול להקדיש ולהעריך משום דאמירתו לגבוה כיון דא"צ קנין א"כ קונה ההקדש באמירה אף לרבינו יואל וא"כ מתנת שכ"מ דקונה באמירה בעלמא ואין לך שכ"מ גדול מזה כשהוא גוסס ולמה לא יקנה באמירה בעלמא וצ"ל דהנימוק"י ס"ל דגוסס אינו ראוי לקנות וכשנפלו לו נכסים כשהוא גוסס אינו קונה ומכ"ש שאינו מקנה להבכור דלא מקרי מוחזק ובאמת שגם זה ההיפך מדברי הפוסקים ובתוס' והרא"ש שם מבואר להיפך ע"ש ומהתימה על הב"י סי' ער"ח בחו"מ שהביא דברי הנימוק"י אחר שהביא דברי רשב"ם להיפך ולא כתב כלל שהוא חולק ועיין בש"ע סי' ער"ז ס"ג בהגה"ה שם מובא דבריו של הנימוק"י לענין בכור שנולד כשהוא גוסס אבל לענין שלא יטול הבכור בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס זה לא נזכר כלל ואדרבא מסי' ז' משמע להיפך דבנשתתק כל שרמז נוטל פי שנים ונשתתק דמי לגוסס כמבואר בתוס' והרא"ש שם ועיין ר"ס ער"ט בב"י ובסמ"ע ובב"ח ודרישה ואף ששם הוא לענין חלק פשיטות אבל משמע שם דאין חילוק כלל ואף בכור נוטל חלק בכורה וע"כ דברי הנימוק"י תמוהים לפע"ד ועיין במחנה אפרים הלכות זכייה ומתנה סי' ט"ז מ"ש בזה ותמצא שדברי הנימוק"י צ"ע ועיין בשעה"מ הלכות נחלות מ"ש בדברי הנימוק"י הנ"ל.