שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (ג׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה הגיעני אח"כ מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון ני' וז"ל מכתבך היקר קבלתי וגם פלפולך על קושיתי בטוב טעם דפח"ח ומ"ש כי לא מצאת דבר בדברי הה"מ הלא היא בפ"ב מנחלות ה"ד בשם הרמב"ן והרשב"א ובאמת יפה כתבת דהוא ש"ס ערוך דף קכ"ד אמר בני וחזר ואמר עבדי ותימה לכאורה על הה"מ דכתב זה בשם הפוסקים ואמנם א"ש דהה"מ קמ"ל אף באומר כעת על אחד שהוא בכורו וא"כ הו"ל להאמינו מתורת יכיר ומאי אולמא הכרה ראשונה מהכרה זו אעפ"כ אמרינן כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר משא"כ התם דבפעם השנית אין כאן הכרה כלל דאינו אומר על שום אדם שהוא בנו ובזה פשיטא דאזלינן בתר הכרה ראשונה וזה לע"ד נכון עכ"ל הנה מ"ש שכוון להה"מ בפ"ב מנחלות הי"ד אמת נכון הדבר ובהחפזי לא מצאתי המקום לפי שהי' לו מקור מדברי הש"ס מפורש אבל בגוף הדבר תמהני מה שרצה לחלק בין הכרה להכרה לא ידעתי מ"ל שאינו מכיר כעת או שמכיר לאחר מכאן סוף סוף הוא חוזר מהכרתו הראשונה ואינו נאמן ופקחתי עיני וראיתי בהנימוק"י שכתב ג"כ הדין של הרמב"ן והרשב"א הנ"ל והביא ראיה מדברי הש"ס באמר בני וחזר ואמר עבדי הרי שאינו מחלק כלל ע"ש גבי סוגיא דיכיר בב"ק פ' יש נוחלין ודו"ק ומ"ש כבוד א"מ ני' להשיב על קושיתי דיש נ"מ במת הבן בחיי אביו וע"ז כתב דלא הבין כלל דשם עיקר החילוק בין אם יורש משום חלק פשיטות דזה יורש אף בראוי ובכגוונא דסי' רע"ז סט"ו דאין להבכור רק בת אחת ואילו הי' להבכור שני בנים בכור ופשוט ודאי לא הי' להבכור יתרון כלל על הפשוט וירשו בשוה כההיא דסי' רע"ח דזה הוה ראוי וז"פ הנה יפה כתבת לפי פשטת לשון הש"ע אבל המעיין ברשב"ם דף קי"ד גבי בנות צלפחד נוטלות שלשה חלקים שהי' בכור ובנימוק"י יראה שאלו הי' קרקע שהי' מקרי מוחזק אצל אביו אז הי' יורש בנו הבכור ואם הי' אביו פשוט לא הי' יורש הרי קושיתי גדולה דמטעם בכור הי' גם בן הבן יורש משא"כ מתורת מתנה אין בן הבן יורש בחלק אבי אביו ומ"ש על תירוצי דהרמב"ן מיירי דאמר כן לאחר מיתת אביו ע"ש הנה גם ממני לא נעלם זאת ועיקר כוונתי הוא דיכיר דאמרה תורה לא מיירי בכה"ג דהבן מת בחיי אביו דבזה ל"ש מצות יכיר ולכך לא ניחא להש"ס לאוקמא בכה"ג דעיקר יכיר באיזה אופן ודו"ק עוד י"ל בישוב קושית א"מ הרב ני' דהנה באמת הוא אמר שהוא בכור רק דאי לא כתיב יכיר לא הי' נאמן מתורת הכרה רק מתורת דאילו בעי הוה יהיב לי' מתנה אבל לא יוכל לחזור בו דהרי כבר הודה שנותן לו בתורת שהוא בכור ניהו דאינו נאמן אבל לגבי עצמו נאמן שלא יוכל לחזור וז"ב ופשוט לפע"ד.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.