שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ד׳)

אמנם הגוף הדין יפה כתב דבפועל ל"ש זאת אף לטעם הרשב"א דחיישינן שמא יאכל ממנו ל"ש בפועל דכל שנותנין לו במשקל והוא משלם עבור הנחסר ל"ח לזה. ובזה י"ל קושית התוס' מלא יצבע בשכר ודו"ק. ולפענ"ד ש"ס מפורש דבפועל ל"ש זאת דהרי אמרו ב"מ צ"ב נזיר שאמר תנו לאשתי ולבני אין שומעין לו וקשה איך רשאי לעשות כלל ביין דלמא יבא למיכל מיניה ובש"ס אמרו דלכך אין נותנין לאשתו משום לך לך אמרינן נזירא ופירש"י משום קנסא וקשה למה לא אמר הטעם אסור סחורה דלרוב פוסקים הוא מן התורה ושם בוודאי יש חשש שיאכל ממנו דמשמיא קא זכו לי' וע"כ דלא חשו בפועל לזה ומכ"ש בשאר פועלים ואף אם נדחק דשאני נזיר דאין אסור בעצם רק על הנזיר האסור אכתי קשה מהא דאמרו שם השוכר את הפועל לעשות בנטע רבעי הרי אלו לא יאכלו וקשה האיך רשאי לעשות נהי דאצל בעה"ב חשיב נזדמנו אצל הפועל לא הוי נזדמנו וע"כ דבפועל לא שייך זאת וכן יש ראיה מהך דבודל בתמרים וגרוגרות האמור בדף פ"ט שם וע"כ דבפועל ל"ש זאת ומטעם שכתבתי דלא כחו"י וחתם סופר שהחמירו בזה ומ"ש מע"ל ראי' דבפועל ל"ש סחורה דאל"כ היאך אמרו שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכן הקטורת לקחו אומנין בשכרן הרי קטורת לשיטת הרמב"ם הי' מור שהוא דם הצרור בחי' ושייך אסור סחורה הנה מקטורת ודאי ל"ק דהרי דם לכ"ע מותר בסחורה כמ"ש הפ"ת סי' קי"ז והנוב"י החזיק ע"י אמנם בלא"ה לא קשה משם ולא משומרי ספיחין דגוף הדבר הרי מצות לאו להנות ומה שמקבלים שכר הוא מצד השמירה ולא נמשך הנאה מזה כמו שהיו שומרים ד"א שמותר לקבל שכר וע"כ אין ראי' משם אמנם לדינא הדין אמת כמ"ש. ועוד ראיתי כמה דברים בדברי מע"ל שיש לפלפל בהם אלא שלא נפניתי והנני ידידו הדו"ש ויקבל שמחת החג בטוב לבב וישמח בדברי תורה כנפשו ונפש הדו"ש באהבה.