שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ב׳)

ובזה י"ל קושיות מעלתו שהקשה על הרמב"ם דכתב הטעם משום לאכלה ולא לסחורה אלמא טובת הנאה חשיב ממון ואלו לענין לפדות בספק פסק הרמב"ם דמותר ולפמ"ש א"ש דבאמת גם ט"ה חשוב ממון ואף דמצות לאו להנות נתנו כיון שמחזיק לו טובה ע"י זה ונמשך הנאה אחר עשיית המצוה כתב בספר רוקח הובא בשעה"מ פ"ח מלולב דבכה"ג מצות להנות נתנו אבל שם דאינו נמשך רק בעת עשיית המצוה זה ל"ח הנאה. ובגוף הדבר מה דלא כתב הרמב"ם הטעם משום לאכלה ולא לשריפה נלע"ד דבר נכון דהנה באמת צריך באור מה דאמר לאכלה ולא לשריפה ופירש"י דבכור אמורים סלקא לגבוה וקשה טובא דכבר נודע מחלוקת הפוסקים ח"מ ס' ר"כ אם מוכר פרה מכר הוולד ולפ"ז אף אם נימא דמכר הוולד ג"כ בפרט באומר פרה זו עיין סמ"ע שם מ"מ כאן דהבכור אין בידו למכור והוא קדוש מרחם ואין בידו להפקיע קדושת בכורה ואף הטלת מום אינו מועיל קודם שנולד בזמן שביה"מ קיים כמבואר ריש פרק אין מעמידין א"כ כל שקנה בהמה בפירות שביעית והיתה מבכרת לא מכר הולד כלל והרי הוא בכור מעליא. ומה שייך בזה לאכלה ולא לשריפה הא הולד לא נמכר כלל בפירות שביעית ונשאר בכור כמו שהי' והוא קושיא גדולה וע"כ צ"ל דמיירי בכה"ג שמכר הוולד בפירוש שיחזיקנו בקדושת בכורה רק טובת הנאה נתן לו בפירות שביעית ולפ"ז שפיר כתב הרמב"ם אף בלא מכר הולד מ"מ א"א לחייבו בבכורה דהרי עכ"פ היא לא שלם לו בעד הולד ויש לו טובת הנאה שיתנהו לכהן שייך ולא לסחורה וע"כ דנפטרת בבכורה ונתן לו פירות שביעית גם בעד הוולד. הן אמת דבלא"ה אני תמה דבכה"ג שנתפס עליו קדושת בכורה והוא קדושת הגוף דסלקא לגבוה פשיטא דיפקע קדושת שביעית שאינה קדושת הגוף ובכה"ג וודאי אסור דשביעית תוספת דמיה והוא עצמה קדוש וכאן הרי נפקע קדושת שביעית ע"י שקדוש בבכורה.