שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קט״ו (ב׳)

ומ"ש לתמוה על שו"ת שבות יעקב שהביא דברי הפנים מאירות שכתב במי שנשלח לו בשר בע"ש סמוך ללילה ונפל לו ספק אם אולי לא נמלח וכתב הפ"מ דמותר דבודאי אודעי' קא מודעי' לי' אם לא הי' נמלח כדאמרינן לענין בכור או או"ב וע"ז כתב השבו"י די"ל דהכא שאני דאפשר בלחיכה והי' רואה שלא נמלח וע"ז סמך וגם שאני הך דא"וב ובכור דלא אתחזיק איסורא וכאן אתחזק איסורא וגם כל דאפשר בשאלה לאחר שבת לא סמכינן ע"ז דאודעי' קא מודעי' זה תורף דברי השבו"י לפמ"ש מע"ל בשמו וע"ז תמה מע"ל מעירובין דף ל"ב דס"ל לרבי דבחבר אוכל וא"צ לעשר ומטעם דחש שמא יסמוך עליו וא"כ מבואר דאף דאתחזק איסורא טבל וגם אפשר לו לשאול ואפ"ה סמכינן הטעם דחייש על לפני עור ה"ה כאן וא"כ למה לא נסמוך ע"ז ולא נשאר רק הטעם דאפשר בלחיכה והנה לכאורה רציתי לומר דשם בתאנה רק מדרבנן ע"ש בתוס' ד"ה תאנים ומש"ה מותר לאכול מיהו זה אינו דגם דם שבשלו אינו רק מדרבנן מיהו יש לחלק דדם עיקרו מדאורייתא יש להחמיר אבל מעשר פירוש עיקרו דרבנן ודו"ק. וגם יש לומר דזה דוקא בחבר אבל בע"ה לא סמכינן ע"ז וא"כ בזה"ז דכולם חשבינן כע"ה כמבואר ביו"ד סי' ר"ה וא"כ לא סמכינן ע"ז ודו"ק.