שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קי״ד (ג׳)

ובזה מיושב היטב קושית בעל האהע"ז כנ"ל דלדידן דמסתפקא אי סימנים דאורייתא או דרבנן א"כ שפיר סמכינן על סימנים דדמיין להדדי ול"ש לומר שמא סימנים דרבנן דהרי באיסור דרבנן סמכינן על סימנים דרבנן וכמ"ש הרא"ש ול"ש לומר דא"כ גם להיפוך ניקול בספק דז"א דלהיפוך לא נוכל להקל דשמא סימנים דאורייתא א"כ הוה כלאים אסור ודוק היטב כי חריף הוא. אמנם אי קשיא הא קשיא דהנה בהא דאמרו ש"מ סימנים דאורייתא הקשה הרב הגאון מוה' נתן זצ"ל אבד"ק ראווא דמנלן דסימנים דאורייתא דילמא רק דרבנן אבל הרי הפני יהושוע כתב בקונטרס אחרון כתובות פ"ב דף כ"ב אות ע"ג דסימנים הם כמו רוב וחזקה א"כ בשלמא בעגונה או באבדה אם סימנים לאו דאורייתא ואינו רק רוב הרי אנו מוכרחים לומר שזה יצא מן הרוב דעלמא וזה לא אמרינן מה חזית דניזל אחר רוב זה ניזל אחר רובא דעלמא אבל כאן דהסימן הוא מורה שהוא מן הרוב למה לא ניזל בתריה אף שהוא סימנים דרבנן זה תו"ק אף שהיא לא ביאר כן ואמרתי בזה דהנה כבר נודע מ"ש הר"ך בחדושיו לחולין דף ס"ד דכל דאיכא שני מיעוטא הוה פלגא על פלגא ולפ"ז הרי לר"י ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע אב וא"כ אף אם נימא דאין חוששין לזה הרוב אבל עכ"פ מיעוטא איכא ומעתה יש תרי מיעוטי מיעוט דזרע אב ומיעוט לכל דסימנים דרבנן אינו רק רוב ויש מיעוטא דאינו דומה להדדי והיאך יצרפם בהדדי דשמא באחרת ליכא מזרע אב ובאחרת יש מזרע אב ע"כ דסימנים דאורייתא ולא חיישינן לזרע אב כלל דאינו רק מיעוט בעלמא ודו"ק ולפ"ז הדרא קושית הרא"ש לדוכתיה דדילמא בסימנים דרבנן מקילין באיסור דרבנן ול"ש לומר דא"כ גם בהיפוך ניקול דז"א דהא באמת אף סימנים דרבנן יש רוב וא"כ עכ"פ להיפוך לא נוכל להקל דהא הוא כנגד הרוב ושוב סמכינן ארוב והוא קושיא נפלאה אמנם בגוף קושית הגאון מהר"נ נראה דשאני הנך סימנים מכל רובא דעלמא דשם הרוב ניכר וודאי וכגון רוב מצויים אצל שחיטה וכדומה דרוב ניכר אבל כאן איך נודע הרוב דדמיין להדדי יהי' ממין אחד ודילמא רוב לא דמי להדדי והרוב נצמח מהסימנים ואם סימנים דרבנן שוב ליכא רוב כלל ודו"ק. עתה נשוב לדינא והנה מ"ש דע"פ דברי הר"ן ל"ק קושית זקני הגאון בעל פני יהושיע בשו"ת הנ"ל אבל מה נעשה לשטת רש"י דהך דסימני דדמיין להדדי תלי ג"כ אי סימנא דאורייתא או דרבנן וא"כ לדידן דמספקא לן אי סימנים דאורייתא או דרבנן היאך נוכל לסמוך ע"ז וגם לשטת הר"ן הנ"ל זה שייך שם דהסימנים מבואר בש"ס א"כ נוכל לומר דמיגמר גמירי לה והוה הלמ"מ אבל כאן דהנך סימנים המבואר ברמ"א וש"ך סי' ש"ב הנ"ל לא נרמז בש"ס ורק הה"מ חידש זאת מה שכתב הרמ"א בשמו והש"ך הביא בשך המעדני מלך בס' אחר אבל כל זה אינו מבואר בש"ס והיאך נסמוך ע"ז והרי בסימני בצים המבואר בש"ס אמרו בחולין דף ס"ד דסימני בצים לאו דאורייתא ופי' הר"ן הנ"ל דהיינו דאין להם עיקר כלל מה"ת א"כ איפה איך נסמוך על סימנים אשר לא נזכרו בש"ס כלל ואני מוסיף דכפי הנראה מתוס' בזבחים דף ח"י ע"ב ד"ה ואימא שהר' אפרים היה מדקדק דקנבס דתנן שהוא כלאים שמותר עם צמר אין זה מה שאנו קוראים קנבא בלע"ז והיה אומר דקנבוס הוא פשתן ואסור עם הצמר משום כלאים והרבינו חיים כהן דחה זאת ע"ש ועיין בפסקי תוס' פ"ב מזבחים אות ט' שרבינו אפרים דקדק קנבוס שאנו קוראים האנף הוא פשתן ואינו נראה לרבינו תם ולפנינו בשם הרבינו חיים כהן ועי' בצאן קדשים מ"ש בזה ואינו לפני כעת ואם איתא היה להם לבדוק הבדיקה המבוררת ברמ"א ושיך וע"כ שלא ידעו מזה או שלא היה ס"ל וראיתי בבית הלל ביו"ד סי' רצ"ח שהעיד שבהיותו בק"ק ווילנא בשנת ת"י היה אז רב האב"ד החלקת מחוקק וקראו את כל החייטים ישראלים ולהבדיל ערלים בעלי מלאכות של בגד פשתן ולא היו יכולים להבין איזה של פשתן ואיזה של קנבוס עשו תיקון שלא לקנות שום בגד קנבוס עד שיעשה דוקא בפני ישראלים בכשרות ע"ש וע"ש בס' ש"ב וא"כ לא סמכו על דברי הרמ"א והש"ך הנ"ל. הן אמת שהלב מהסס שהרי הש"ך היה תלמידו של החלקת מחוקק והוא וזקני השערי אפרים והבה"ז כולם למדו אצל הח"מ כמ"ש בהקדמת דו"ז בן בעל שערי אפרים והש"ך היה בשנת ת"י ותי"א בווילנא וחבר אז הספר תקפו כהן כמ"ש בחבורו וכן העיד הבעל בית הלל הנ"ל באהע"ז סי' נ"ב שהוא היה ג"כ אז בעת הפסק הנ"ל וא"כ היה לו להש"ך להזכיר זאת בחיבורו שהחלקת מחוקק אסר לסמוך ע"ז ובאמת גוף דברי הבית הלל הנ"ל במ"ש לקנות בגדי קנבוס זה ודאי תמוה דהרי מה שמבואר בש"ע סי' רצ"ח שאסור לתפור בגד קנבוס תחת בגד צמר במקום דלא שכיחי קנבוס משום מראית העין והדרישה כתב שם דבמדינתנו נוהגים היתר בבגד קנבוס כי הוא מצוי לרוב וא"כ עכ"פ אינו רק דרבנן א"כ אף אם נימא כשו"ת הפנ"י הנ"ל שלא לסמוך על הסימנים היינו דוקא אם חיישינן שיתפור בגד צמר בחוטי קנבוס שהוא אסור תורה בזה לא סמכינן אסימנים אבל בזה שאינו רק איסור דרבנן הרי כתב הרא"ש דבאיסור דרבנן סמכינן על סימנים דרבנן מכ"ש בזה שאינו רק חשש מראית עין בלבד וגם הרי באתרוג המורכב סמכינן על הסימנים המוזכרים בעולת שבת והמג"א וכבר היה רעש גדול ע"ז ונדפס בס' פרי עץ הדר וגם בשאלות ותשובות אמרי אש חלק או"ח סי' מ"ש מ"ח וגם אני כתבתי בזה אז תשובה ארוכה והבאתי דברי המאירי בשבת דף קל"ו שהביא לסמוך על סימן קרנים ענין גדיים שנסתפק פחות מבן ח' אף שלא נזכר כלל בש"ס וע' בפר"ח והתב"ש סי' ט"ו ובהגהותי שם ואף דיש לדחות דפחות מבן ח' אינו רק מדרבנן עכ"פ מבואר שיש סימנים אף שלא נזכר בש"ס והארכתי הרבה בזה ואכ"מ אמנם לפענ"ד בזה דבר חדש דהנה במה דנסתפקו אי סימנים דאוריית' אי דרבנן היא דוקא במה שלא נוכל לדמות זה לזה ולראות ההבדל שביניהם עד"מ בעגונה דאנו מסתפקין על אותו איש אם זה האיש שיודעין אנחנו אותן הסימנים וא"כ כשאנו מסתפקים אם אולי הוא איש אחר שאינו לפנינו שנדמה לו לא נוכל לשער אם זה או אחר וכן באבדה או בגט אנו מסתפקין אולי אינו של זה שאנו מסופקין עליו ומכירין את האבדה או הגט בסימנים אבל כאן שהוא לפנינו קנבוס ופשתן ואנו רואין עין בעין ע"פ סימנים שז"א זה למה לא נסמוך על הסימנים וכעין זה מבואר בתוס' שבת דף ט"ו בד"ה על ספיקו שכתבו כשהן לפנינו ניכר טפי וכ"כ בס' תוספת שבת בהגהותיו לאו"ח סי' ט' על מ"ש המג"א דיש צמר נראה כמ"ש ובדגול מרבבה דא"כ לא נפטר משום של משי וכתב בתוס' שבת כששניהם לפנינו מינכר טפי וכ"כ המהר"ם שי"ף בגיטין דף נ"ז ע"ב לענין דם עזים ודם אדם וע' ביומא דף נ"ו ע"ב האי חיוורא והאי סומק ועי' בשו"ת חוות יאיר סי' כ"ח ובשו"ת זקני הח"צ סי' קנ"ו וע"כ נראה לפענ"ד ברור דע"ז נוכל לסמוך על הסימן כל ששניהם לפנינו ההבדל שביניהם וכן יש לסמוך על מ"ש הפנ"י הנ"ל דסימנים הוה כמו רוב והרי הר"ש מפליזא הובא בשטמ"ק ב"מ דף ז' גבי איסורי ודאי דכל רוב הוא רק ספק רק שהתורה התירה אותו ספק א"כ כל שהסימנים ע"פ רוב הם כן אף שלפעמים יוציא מגדר הרוב אבל מ"מ התורה התירה אותו ספק בפרט שנתאמת הנסיון ע"פ רוב שהוא כן יש לנו לסמוך ע"ז וכעין זה כתב במורה נבוכים דענין חשש דרכי אמורי שכל שנתאמת ע"פ הנסיון אף שהוא דרכי הסגולה אין לנו להכחיש הנסיון וע"ש בשו"ת הרשב"א ח' א' סי' תי"ח שהאריך בזה וע"כ נראה דיש לסמוך על הסימנים האלה בפרט שהוא הפסד מרובה לקרוע כל הבגדים ולחזור ולתפרם כנלפע"ד שהרוצה לסמוך יבא ויסמוך.