שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קי״ד (ב׳)

ובזה מיושב מה דקשיא לי לפמ"ש הפ"י בק"א לכתובות במה דאמריני' דסימנים סמכינין עלייהו היינו שהוא כמו רוב והרי מאי דתולין במצוי עדיף יותר מחזקה ורוב ועמג"א ס' תס"ז ולפמ"ש א"ש דהנך סימנים אינו ענין לסימנים דאבידה ועגונה כנלע"ד שוב ראיתי בקצה"ח ס' רנ"ט שיישב קושית אהעו"ז הנ"ל כמ"ש בשם הר"ן ובזה מיושב מה שהקשה שו"ת הרא"ש כלל ב' ס' י"ו לשטת הרמב"ם כלאים דהנהגה אינו נוהג אלא בטמאה וטהורה אבל ב' מינים טהורים או טמאים אינו לוקה וא"כ היכא קאמר חולין דף ע"ט הנ"ל ש"מ סימני' דאורייתא דהא אפילו סימנים דרבנן סמכינן עליה באיסור דרבנן וע' תומים סי' ס"ה שכתב ראיה זו מדעתא דנפשיה ולפמ"ש הר"ן ל"ק שמה שאמרו סימנים דאורייתא מיגמר גמירא להו והיא הלמ"מ ואינו ענין לסימני עגונה ואבידה ובחדושי אמרתי ליישב הרא"ש הנ"ל ואמרתי דהנה כל ענין דבסימנים דרבנן מועיל באיסור דרבנן כי משום דעכ"פ ספיקא הוה ובאיסור דרבנן ספיקא להקל ולפ"ז לפמ"ש התוס' בביצה דף י"ד דכל דהספיקות דרבנן ניקל בשני צדדים אז א"א להקל ולפ"ז כאן אם נעייל הנך דדמייא להדדי ונימא דספיקא להקל וכמו כן ניקול להיפוך ונימא דשניהם בהסוסיא א"כ ניקול בשני הצדדים בזה לא אמרינן.