שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קי״ד

נשאלתי מהרב מוהר"א זילבער מקאלימייא דומ"ץ בשם נידון החוטין אייזין גארן אם יש בהם חשש פשתים ואומרים בשם כי נתוודע להם שהם פשתים והנה מה שאומרים שנתוודע להם שהמה פשתים זה בודאי אינו שהרי עפ"י ניסיון המבואר בש"ע יו"ד ס' ש"ב בהגה"ה ס' ב' שיש לעמוד על הדבר אם היא חוטי קנבוס או פשתן שחוטי פשתן כשהוא מדליק כבה מהר וקנבוס הולך ושורף ואנחנו בדקנו אותו הגארן ומצאנו אותו הולך ושורף ואף לפי מה שכתב בשו"ת אא"ז הפ"י ז"ל ח"א ביו"ד ס' ח' שאין לסמוך ע"ז היינו מהטעם דאינו סימן מובהק וסימנים דרבנן כמו שיבואר לפנינו ברצות השם אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וא"כ עכ"פ לא נודע בבירור שהוא פשתן ובגוף דברי הפ"י הנה מה שרצה להביא ראי' ממ"ש הרא"ש והטור בס' שנ"ב דהאידנא דפשתן מצוי בכל המקומות הלוקח בגדים מגוי צריך להתיר תפירתו ולתופרן בקנבוס ולמה פסקא למלתא דצריך לחזור ולתופרן והלא אפשר בבדיקה כדאיתא במתניתין פ"ט כלאים משנה ז' הברסי' והברדסים לא ילבש בהם עד שיבדק ואי מיירי שבדק ומצאו פשתן הא מלתא דפשיטא דאפילו בישראל צריך להתיר תפירתו ולחזור ולתופרן ע"ש ולפענ"ד נראה דבפשיטות לא קשה דשם א"א בבדיקה דאף אם נבדוק חוט אחת שמא החוטין אחרים הם פשתן דחוטי פשתן הם מצוי וע"כ שצריך להתיר כל התפירות א"כ יותר עדיף לתפור מחדש בקנבס אבל באם לא נודע כלל אם עירב שם פשתן כל שנבדק ולא נמצא פשתים כי אם קנבוס מהיכי תיתי לחוש שיש פשתן אחזוקי ריעותא לא מחזיקינין אבל אם נתפר ולא נודע אם הוא חוטי פשתן או קנבוס מה מועיל שנבדוק חוט אחד וכיון דפשתן שכיח הרבה חיישינין ובלא"ה י"ל כיון דבנתפרו איכא כלאים דאורייתא ומה שכתב הש"ך ס"ך ב' דבלא אתחזק אסור נאמן ומשמע דמחשבו לאיסור דרבנן הוא תמוה דהא בנתפר צמר ופשתים איכא איסור תורה כמבואר בס' ש' ומצאתי במנחת כהן למהר"א אפומינטל בשער התערובות שתמה בזה ולפ"ז כיון שהוא איסור תורה שפיר חיישינין וההיתר של רמ"א בשם הרב הה"מ הוא דלא חיישינן לחלופי כל שנתן לו קנבוס בזה שפיר סמכינין אסימן ולא קשה קושית הפ"י על הרמ"א אך לפ"ז בנ"ד שוב אסור לתפור עפ"י סימנים אלו אמנם באמת מה שהאריך הפ"י דבמשנה דתני לא ילבש עד שיבדקו לא בדיקה באור וכדומה רק שצריך לפשפש אם הכל צמר וחוט שאינו מכיר ל"מ שום בדיקה במחכ"ת זה דוחק גדול שהמשנה והירושלמי יסתמו כך ואני תמה דאמאי סמכינין על בדיקת הצבוע כמבואר בש"ס נדה דף ס"א ובש"ך וט"ז בס' ש"ב מבואר דמועיל הבדיקה והיכן מוזכר בדיקה זו וע"כ כיון דנודע לחז"ל סימנין הללו סמכינין עלה ומ"ש הפ"י דאם הוא סימן מובהק למה כתב הרא"ש דאין עכו"ם נאמן אף במסל"ת והלא אף באינו מל"ת מהראוי להאמינו כמבואר בטוש"ע ס' פ"ו גבי ביצה דאם אמר של עוף פלוני וטהור הוא וידענו דטהור הוא סומכין עליו ולא חיישינין דמשקר משום דמתירא לשקר שמא יביאו אותו הביצים ולא ידמו זה לזה הנה מלבד שיש שם עקולי ופשורי בזה וע' ב"י ואחרונים אף גם דשם כיון דאמר של עוף פלוני וטהור הוא והי' סגי כשיאמר מעוף טהור ולמה הוסיף של עוף פלוני דבר שנוכל לתפוס אותו כבדאי ע"כ דאומר אמת אבל כאן דע"כ צ"ל שהוא קנבוס שהרי הישראל מחזר אחר קנבוס ושואל על זה לכך לא מהמנינין לי' וכעין זה כתב הרא"ה הובא בש"ע אהע"ז ס' מ"ז לענין אמתל' דאם אמרה נתקדשתי לפלוני ל"מ אמתלא דלמה הוסיפה לפלוני והלא די באמרה נתקדשתי ע"ש ועשו"ת נוב"י מהדו"ק חאהע"ז ס' נ"ח ומה שכתב ראי' מהא דאמרו בחולין דף ע"ט כד עיילת לי כו' עייל לי הנך דדמי' להדדי ש"מ קסבר סימנים דאורייתא הרי דאם נימא דסימנים דרבנן אין סומכין על סימנין ולפ"ז לדידן דמספקא לן אי סימנים דאורייתא או דרבנן לא סמכינן על זה במחכת"ה לא נזכר מדברי הש"ע ס' רצ"ז סעיף ט' דמבואר שבודק בסימנים ובאמת שהגאון בעל אהעו"ז בחדושיו וש"ע הקטנים באהע"ז סי' י"ז הקשה זאת על הש"ע ומוכיח מזו דשני סימנים הם דאורייתא וע' בשו"ת פ"י חאהע"ז ס' ז' והרבה כתבתי בזה בתשובה אמנם באמת במחכ"ת לא ראו דברי הר"ן בחדושיו שכתב דהך סימנים לא תליא בסימני דאבידה דשם חיישינין דלמא מחזי חזי או כסומא בארובה אבל כאן אותן הסימנים מגמר גמירי לה וכעין דאמרו גבי ביצים עי"ש וא"כ מבואר דאותו סימנים שבכאן סמכינין עלייהו ויעיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חאהע"ז ס' נ"ח ובס' ס"ו שם ובהגהות בנו הרב ז"ל שם ושם ועיין הריטב"א בחדושיו לקדושין דף נ"ח שמה שאמרו חולין בעזרה לאו דאורייתא אין בהם אסור כלל אפילו מדרבנן כדאמרו בעלמא סימנין לאו דאורייתא שפירש אין להם דבר של עיקר ובזר זהב ציין יבמות וב"מ וכוונתו לסימני אבידה ועגונה ובמחכ"ת זה הוי מדרבנן עכ"פ אבל כוונת הריטב"א למה דאמרו בחולין ס"ד גבי סימני ביצים כמ"ש הר"ן הנ"ל ומה שהאריך הפ"י להוכיח ממנחות דף מ"ג דאם הי' בדיקה לתכלת הי' מותר ליקח מן ההדיוט וא"כ אם קנבוס הי' לו בדיקה הי' מותר ליקח מן הגוי ע"ש שהאריך אבל אינו מוכרע דאף שיש לו בדיקה מ"מ אינו ניקח מהגוי ולא אמרו רק דניקח מן ההדיוט ולא מן הגוי דחיישינן דלמא משקר וע"כ נראה דסימנין שבכאן אינו ענין לסימני אבידה ועגונה וי"ל אותן הסימנים הם סימנים גמורים כמו דסמכינן גבי אתרוג המורכב על סימנים והרבה הארכתי בזה לענין אתרוגים המורכבים.