שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קי״ב (ג׳)

ומה שנסתפק מעל' במה דאמרו נקבה החלחולת במקום שהירכים מעמידין אותה כשירה ואמר מקום הדבק אפילו ניטל כולו כשירה והוא שנשתייר בו כדי תפיסה כו' וע"ז נסתפק כמה השיעור מקום עמידת הירכים דא"א להכיר כל שהבהמה מנותחת וע"ז כתב דלפמ"ש הרשב"א לענין טחול דאשתייר בעובי דינר זהב דהיא פחות מחצי עבי' דאל"כ ל"ש שיור והובא בט"ז סי' מ"ג וה"ה כאן דאמר והוא דאשתייר כמלא בטדא בתורא והיא עכ"פ פחות מחצי והיא בתוך שיעור ד' אצבעות והנה יש לפקפק ע"ז עפמ"ש בהא דאמרו במדרש רות על פסוק ותשאר הוא ושני בניה עשאן כשירי מנחות והיא סתום ואמרתי דק"ל להמדרש לפמ"ש הרשב"א דשיור היא פחות מחצי' והרי כאן מת אחד ונשארה היא ושני בניה והאיך קרי לי' שיור וע"ז מתרץ דבאמת כל טעמו של הרשב"א דשיור משמע שזה טפל או מה שהלך לו וכל שהיא רובא לא יתכן לקרותו שיור ולפ"ז דוקא בדבר שאין בו שום חשיבות לחלק שהלך למה שנשאר אבל כאן שאלימלך הי' הראש והחשוב אף שנשארה היא ושני בני' יתכן לקראם בשם שיריים וז"ש עשאן כשירי מנחות וקראם שריים אף שהקומץ הי' קטן ממנו מ"מ הרי הקומץ עלה לגבוה שכן קראם שיריים ודוק ובזה ישבתי הרבה קושיות שהקשו על הרשב"א ולפ"ז כאן שהירכים מעמידים אותה א"כ זהו החשיבות ולכך אמר והו' שמשתייר ואין מזה הכרע גם יפה כתב מעלתו שהרשב"א כ' עוד טעם בזה אמנם לדינא יש להקל שהרי להפוסקים דבטדא היא אצבע ודאי יש להקל דיש כאן ס"ס להקל.