שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן קי״ב (ב׳)

הנה במ"ש בש"ע סי' נ"ו ופ"ו בספק טריפות בעוף אם גמרה להטיל כל הבצים של טעינה ראשונה אח"כ תשתהה כ"א יום ואח"כ תטעון שנית כשרה וע"ז שאל כיון דזה יצא לו להאו"ח בשם הר"ש מפלכו ממה דאמרו בכורות ח' בתרנגולין כ"א יום זמן עיבורה וא"כ מהיכן נודע בשאר עופות כמה זמן עיבורה ולענ"ד נראה דבאמת בש"ס אינו מבואר רק דשיחלא קמא משהינן לה אי הדרא וטענה כשרה וא"כ משמע דא"צ להמתין כלל רק אי הדרה וטענה כשרה אך הר"ש מפלכו חשש דילמא עדיין הוא משיחלא קמא ע"כ אמר שצריך להמתין עוד כ"א יום שתפסק מלדת ולפ"ז צ"ב דלמה ניחוש לזה הא זה ודאי דלא חיישינן שתהא חוזרת ומתעברת כמ"ש בנוב"י מ"ת ביו"ד סימן כ"ד דכמו דל"ח באשה שתהא חוזרת ומתעברת כמו כן בעוף ודבריו נאמנים ובזה אמרתי מ"ש הר"ש מפלכו דטעינה בלחוד לא סגי עד שתלד והדרא תמי' דהא בש"ס אמר אי הדרא וטענה שריא ומשמע דטעינה לחוד שריא ולפמ"ש א"ש דהרי שטת רש"י בנדה מ"ה ועיין תוס' יבמות י"ב ובנדה כ"ה בתוס' ד"ה קמ"ל דהא דאין אשה חוזרת ומתעברת היינו בן קיימא אבל נפל מתעברת וא"כ כל שעדיין לא נולד לא נודע אם היא נפל וקודם שנולד ל"ש לאוקמא אחזקה כמ"ש הר"א מזרחי פ' משפטים דלכך אינו מצווה על עוברים דל"ש חזקה קודם שנולד והארכתי בזה בתשובה ועיין שו"ת נוב"י מ"ת חו"מ סי' נ"ט שנסתפק בזה ואלו הי' רואה דברי המזרחי הי' שמח ולכך בעינן שתלד ועכ"פ זה ודאי וברור דל"ח שתחזור ותתעבר ולא נשאר רק חשש שמא השיחלא קמא בעצמה הטיפה נתחלקת להרבה וזו נגמרה לכמה ימים וזו נתאחרה הרבה ואף שזה חששה רחוקה מ"מ מצינו בנדה כ"ז טפה אחת הייתה ונתחלקה לשתיים זה נגמר צורתו לתחילת ז' וזה לסוף ט' ימים [ועיין רש"י ישעי' ח' פסוק ג' שכתיב שאי איפשר לשני הוולדות שיולדו בשנה אחת וצ"ע מש"ס זו דיהודה יחזקי' נולדו כן ע"ש] ועכ"פ חששה רחוקה היא ולמה ניחוש לזה ובפרט שאינו אלא ספק טריפה וא"א בקיאין בבדיקה א"כ כל שראינו שהולידה מטעינה הראשונה והפסיקה למה יצריך עוד כ"א יום ולמה ניחוש שנשאר מטעינה הראשונה על אחר זמן שנפסק הלידה מטעינה הראשונה אמנם נראה כיון דבתרנגולין יכולין לשער בכ"א יום ע"כ כל מה דנוכל לברר מבררינן ועיין ט"ז סי' צ"ח לענין כחל דכל מה דנוכל לשער עד ס' ונצא מידי ספק אף בס' חסרון ידיעה לכל העולם מבררינן וה"ה כאן כל דמצינו בחז"ל שנתנו שיעור בתרנגולין כ"א יום מבררינן ולפ"ז בשאר עופות דלא נדע שיעורן לא מספקינן ביתר מכ"א יום והדרינן לכללא דאם הדרה וטענה שריא וז"ב ובזה נדחה מ"ש מעלתו ע"ד הנוב"י דאיך אפשר שהיא מטיפה אחת וזה מאוחר משך זמן רב גמר צורתו וזה מקדם והרי לפנינו ש"ס מפורש ביהודה וחזקי' שנתאחר א' מחברו קרוב ב' חדשים ומה שדייק מעלתו דא"כ מה מועיל הפסקת כ"א יום דלמא נשתהה אחר ההפסקה ג"כ הנה לפמ"ש אין כאן קושיא דאם ניחוש לזה שוב לא יהי' גבול כמה נמתין ושוב א"צ להמתין דמה"ת לחוש כ"כ בספק טריפות מחמת שאין אנו בקיאין בבדיקה והדבר לא שכיח כ"כ שיוכל להשתהות וספק חסרון ידיעה לכל העולם והוי כעין ס"ס להיתה וכולי האי ל"ח וז"ב ומ"ש מעלתו מדברי רש"י ב"ק נ"ה שכתב דאווז הבר אינו טוען ביצה שני עד שתלד הראשונה ומזה יצא לו דאווז הביית' מתעברת וחוזרת ומתעברת מהיכן דייק כן דבאמת עיקר הבדל בין אווז ביית לאווז בר שהבר אינה טוענת בשיחלא קמא רק אחת לבדה והביית טוענת הרבה בשיחלא קמא דטפה אחת מתחלקת לכמה ביצים שיולדת יום אחר יום אבל שתחזור ותתעבר זה אינו באפשרי כלל וכיצירת אדם כך יצירת הבהמה ואדרבא לישנא דשיחלא קמא הכי משמע דאל"כ אינו שיחלא קמא דהרי חוזרת ומתעברת ולא מקרי שיחלא קמא וכן משמע חולין כ"ח דטפה אחת מתחלקת לכמה טפות וז"ב ופשוט גם מ"ש על השבו"י סי' נ"ה שכתב דבאווז הבר כל שהטילה שני ביצים שוב א"צ כ"א יום דאווז הבר אינה טענה כ"א ביצה אחת וע"ז תמה מעלתו דא"כ הי' לו לחשוב הבדל בין בייתי לבר בזה לא הבינותי דבאמת ר"פ אמר זה החילוק ע"ש ומה שהאריך דמהיכן יצא לו לר"פ זאת דאינו טעון רק אחת והאריך בפלפולים לא הבינותי כלל דר"פ לא דייק זאת רק שכך הי' לו בקבלה ועפ"י חוש הניסיון ידע היטב שכן היא ובאמת לפמ"ש דעיקר השהי' של כ"א יום היא בשביל לצאת מידי ספק אף שהיא חשש רחוק בזה שוב צדקו דברי השבו"י דכל שיש בקבלה שאינו טוען רק אחת שוב א"צ לחוש לחשש רחוק שהטיפה נתחלקה ושאני בבייתי דטוענת הרבה ביחד בשיחלא קמא ועל כרחך משום דטיפה נחלקה לכמה ביצים שתלד יום אחר יום ולכך גם בהפסיקה מלדת הטעונה הראשונה אנו חוששין חששא רחוקה דשמא נשאר עוד ואחד נגמר צורתו בתחילתו ואחד נגמר צורתו מאוחר הרבה משא"כ באווז הבר דלא חיישינן כלל לזה ובכו"פ האריך דמנ"ל להשבו"י לומר כן בזמנינו דאולי נשתנה הטבעיים ולפמ"ש א"ש דבאמת היא חשש רחוק ושוב נוכל לסמוך שלא נשתנה הטבע וז"פ עכ"פ זהו ברורא דמלתא דלכך ל"ח לשום חשש בשאר עופות ודי לנו בכ"א יום עיי"ש ודו"ק.