שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן י״א (ה׳)

והנה שאלני עלם משכיל מפה על דברת הגאון מוהר"ב הנ"ל דא"כ ר"י דס"ל דקהל גרים אקרי קהל א"כ לדידיה איך מותר ממזר בשתוקי הא יקשה קושית הפ"י דהא אדרבא השתוקי כשר הוא דהרוב הם כשרים ולא שייך לומר דקהל גרים לאו קהל הוא ומותר בממזרת דלדידי' קהל גרים מקרי קהל ולק"מ דלא הבין קושית הפ"י דבאמת מה"ת מותר מקרא דקהל דשתוקי בממזר ושתוקי בישראל מותר ועיקר קושית הפ"י הוא דאחרי שאסרו שתוקי בישראל מכ"ש דשתוקי בממזר מהראוי לאסור דהא כאן הרוב מסייע וא"כ באמת לר' יהודה יהי' ספיקן בודאן אסור אבל מה"ת שפיר דריש דמותר דספק מותר דממזר ודאי הוא דלא יבא וכן קהל ודאי ולא ספק. אמנם אי קשיא הא קשיא דהא בדף ע"ז משמע דר' יהודה לא ס"ל דר"א וכן קאמר הש"ס שם בהדי' מדתני סיפא ר"א אומר וכו' מכלל דר' יהודה לא ס"ל כוותי' וא"כ לדידי' באמת יקשה למה שתוקי בישראל אסור מדרבנן דהרוב מסייע ליה שכשר ואפ"ה אסרו ולהיפך בשתוקי בממזרת דמותר והיא קושיא נפלאה. והנה הפ"י חידש שם דלפי המסקנא דאמרינן ספק ממזר יבא אין חילוק בין רוב כשרים לפסולים דאנן בעינן קהל ד' בודאי וקמי שמיא קא גליא דשכיח מיעוט דפסולים ואולי הוא מהפסולים ובאמת שלא אמר כלום דא"כ כל אדם יש לחוש דלמא ממזר הוא ורק דאזלינן בתר רוב וכדאמרו בחולין דף י"א וא"כ קהל ודאי לא מקרי דאנן בעינן קהל ד' וקמי שמיא גליא וכבר תמה בזה בשב שמעתתא שמעתא א' פ"א ע"ש ויפה השיב בזה ולכאורה רציתי לומר דשאני הכא דאנן דנין על קהל ד' ובשלמא כשאנו דנין על פרטי שייך לומר דאזלינן בתר רוב אבל כשאנו דנין על קהל ד' והרי הקהל הוא מקובץ מפרטים רבים ויש בקהל גם מיעוט פסולים א"כ בעינן שיהי' קהל ד' בודאי וכעין שכתבו האחרונים לענין תקנה דצריכין לתקן גם המיעוט דבעולם יש מיעוט ג"כ. אמנם אחרי העיון זה אינו דהא כשרוצה זה השתוקי להנשא בקהל ד' א"כ אין אנו דנין על פרטי אחד שרוצה לישא או להיפך הממזר בשתוקי ובפרטי שוב אזלינן בתר רוב ומקרי קהל ד' וכמו דאזלינן בכל אדם בתר רוב. אמנם נראה דכוונת הפ"י הוא כך דהנה כבר נודע מה שחידש התב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש דאם נמצא מים בראש לא שייך לומר דאזלינן בתר רוב בהמות כשרות דבאמת רוב בהמות כשרות אין להם מים בראש וזו הואיל ויש בה מים יצא' מגדר הרוב וכעין דאמרו בכתובות דף ט"ז לענין רוב בתולות נשאות ע"ש ולפ"ז גם אנן נימא דבשלמא בכל אדם שאין עליו ריעותא וחשש שפיר אזלינן בתר רוב אבל זה השתוקי הרי רוב כשרים ואינם שתוקי ונודע אביהם מי הוא וזה שיצא מגדר הרוב א"כ לא מקרי קהל ד' דהא יש המיעוט שאינו קהל ד' ושפיר יצא מגדר הרוב ואף ברוב כשרים מ"מ מקרי ספק וז"ב. אמנם עדיין קשה קושית הפ"י דא"כ אמאי יהיה שתוקי מותר בממזרת דהשתא בישראלית אסור דהו"ל רוב כשרים ואפ"ה מעלה עשו ביוחסין א"כ מכ"ש בזה אך נראה דקושית הפ"י לק"מ דבשלמא בישראלית היא ישראלית גמורה ושייך לומר מעלה עשו ביוחסין לגבי דידה אבל בממזרת היא פסולה וגם הוא עכ"פ ספק פסול מקרי ול"ש מעלה עשו ביוחסין דזה לא עשו רק ביוחסין גמורים וכאן ניהו דהוה רוב והתורה התירה הרוב אבל עכ"פ אינו יחוס ברור ולא שייך מעלה עשו ביוחסין וז"ב. אמנם אחר העיון אי קשיא הא קשיא דלפע"ד הך שתוקי דיש לו רוב דכשר הוא רק דמ"מ אינו דבר ברור וכמ"ש הפ"י דמ"מ קהל ד' לא מקרי וכמ"ש דיצא מגדר הרוב א"כ נראה ברור דלא גרע מגר דודאי היה אביו נכרי ואפ"ה מקרי קהל ואסור בממזרת וה"ה זה הוא בעצמו כשר ואבותיו לא נודע ואולי הוא מנכרי ועבד דהולד כשר דגם זה בכלל רוב כשרים וא"כ ממ"נ אם הוא מרוב כשרים שאינם עבד ודאי אסור בממזרת ואף אם הוא מנכרי הולד כשר והו"ל גר ולדעת התו' צריך להתגייר וא"כ לר"י אף דהוה גר אסור בממזרת ומכ"ש זה שיש לו רוב כשרים דודאי אסור ואף דמה"ת מותר דלמא בשביל הכי מותר מה"ת דרוב כשרים אצלה וכדאמר רבא וא"כ שוב הו"ל גר דמקרי קהל ד' אמנם כנראה דבאמת הקשו להרמב"ם ספק ממזר דכתב רחמנא קרא למה לי הא ספק מותר וכתב המהריט בחלק יו"ד סי' א' דאצטריך למשרי בממזרת ובבת ישראל בבת אחת אע"ג דהוה תרתי דסתרי והיינו דספק ממזר לגמרי שראוי שיהיה בכלל ודאי ולא בתורת ספק ולפ"ז שפיר מוכח דלא התירה מתורת רוב דאל"כ קרא למה לי והיאך מותר בבת ישראל ובממזרת בבת אחת וראיתי בש"ש שם בפ"א שהקשה על המהרי"ט דא"כ למה לי תרי קרא למשרי ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל דמחד קרא יכול ללמוד דבחד מהני לא צריך קרא דכל הספיקות מותרות וא"כ כי אצטריך קרא למשרי בבת אחת בממזרת ובבת ישראל וא"כ למה לי תרי קראי ולפמ"ש דברי המהרי"ט מבוארים דאדרבא משום הכי אצטריך קראי דאי לא הוה כתיב אלא חד קרא ה"א דאדרבא בשביל דהתירו בבת ישראל משום דהרוב מסייע או דספק מותר שוב יהי' אסור בממזרת וא"ל דא"כ למה לי להתיר דז"א דאי לאו קרא ה"א כיון דהספיקות סתרי אהדדי בכה"ג אינו מותר אף בבת ישראל דהא כשאתה מתירו בבת ישראל משום ספק דשמא לאו ממזר כמו כן תוכל לומר להיפך כשירצה לישא ממזרת תאמר להיפוך וכל שהספיקות סתרי אהדדי לא מקרי ספק ואף בדרבנן לא אמרינן ספק דרבנן להקל כל שסותרים אהדדי מכ"ש בשל תורה ולכך איצטריך קרא להתיר עכ"פ בבת ישראל ולפ"ז שוב ה"א דבממזרת באמת אסור משום דאיכא רוב להיפך לכך איצטריך תרי קראי וכמ"ש מהרי"ט וז"ב אמנם עדיין קשה דל"ל תרי קראי וא"ל דאי לא כתב כלל הי' אסור בתרווייהו משום דהספיקות סותרות דז"א דבכה"ג לא מקרי הספיקות סותרות דלענין בת ישראל יש רוב המסייע דכשר אבל להיפוך אדרבא איכא רוב דכשר הוא ואסור בממזרת וא"כ שוב לא תוכל להתיר הספיקות ולמה לי קרא להתיר בבת ישראל וע"כ דאצטריך להתיר בממזרת וא"כ למה לי תרי קראי אמנם נראה דלא שייך לומר דהו"ל רוב דהא באמת יש ספק שמא אזלא היא לגבייהו והו"ל קבוע וא"כ כשם שנוכל לומר הספק להתיר בבת ישראל בשביל הרוב כמו כן נוכל לומר להיפך דלמא אזלא היא לגבייהו והו"ל קבוע וע"כ שוב אתה יכול לסתור הספיקות ולכך אצטריך תרווייהו אמנם עדיין קשה דהרי הרשב"א הקשה דלמה צריך קרא דהא איכא רוב והריטב"א שינה הלשון וכתב דאיכא ס"ס שמא אזלא היא לגבייהו והו"ל ספק דמחצה על מחצה ואידך דלמא אזלי אינהו לגבה והפ"י תמה דלמה שינה הריטב"א הלשון ולפענ"ד הכוונה ברורה דבאמת קו' הרשב"א ל"ק דל"ש רוב כל דאיכא קבוע וכבר נתקשה בזה ההפלאה דמה שייך רוב אפילו אלף רבוא ל"מ במקום קבוע אמנם באמת כבר למדנו הרא"ה והר"ן דכל שיש ספק בקבוע מותר ואזלינן בתר רובא דקבוע הו"ל חידוש וכל שיש ספק בקבוע שוב הו"ל רובא עדיף מקבוע ועיין בסי' ק"י בש"ך ופר"ח ולפ"ז זהו שמקשה הריטב"א כיון דאיכא ספק על גוף הקביעות דלמא אזלי אינהו לגבה ואז הוה רוב כשרים לא שייך לומר דקבוע דדלמא לא יהיה כאן קבוע והנה הפ"י כתב דל"ש ס"ס דהו"ל משם אחד דהספק הוא שמא מפסול שמא מכשר אך לפע"ד היה נראה דכאן לא הוה משם אחד דלענין שישא שתוקי ממזרת איכא נ"מ דבאמת ברוב כשרים יש בכלל הרוב שמא מנכרי ועבד וצריך להתגייר משא"כ בספק שמא מפסול עכ"פ אין צריך להתגייר אך עדיין יש לומר דבאמת א"צ להתגייר דהא לזה יש רוב כשרים ונכרי ועבד אינו רק מיעוט ודוקא לענין שיהיה מותר בבת ישראל צריך לצרף שמא נכרי ועבד מותר דאל"כ איכא תרי מיעוטי וכמ"ש משא"כ לענין גירות יש רוב אך נראה דעדיין לא הוה משם אחד דלענין שישא ממזרת שוב איכא נ"מ אם אתה מתיר מטעם רוב כשירים אז ע"כ צריך לצרף מיעוט' דנכרים עם מיעוטא דפסולים בהדי הדדי דאל"כ הא גר אסור בממזרת לר' יהודה וא"כ שוב עכ"פ כל שיש נ"מ קצת שוב לא מקרי משם אחד ולפ"ז לר' יוסי דקהל גרים לא אקרי קהל שוב אין כאן נ"מ כלל ומקרי ספק אחד ולא הוה ס"ס ולכך אצטריך קרא ול"ק קושית הריטב"א ובזה נראה דלר' יוסי שפיר צריך תרי קראי דאם לא כתיב כלל הוה תרתי דסתרי ולא היה מותר כלל דא"ל דלא הוה סתרי דהא להתיר בבת ישראל הי' מסייע הרוב דז"א דבקבוע ל"מ רוב וגם ס"ס ל"ש דהא הכל משם אחד וכמ"ש משא"כ לר' יהודה דקהל גרים אקרי קהל ושוב הי' ס"ס ולא אצטריך קרא להתיר בבת ישראל וא"כ א"צ תרי קראי ובזה מבואר הא דאמרו דלר' יהודה ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קרא נפקי והיינו משום דלר' יהודה באמת ל"צ תרי קראי ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק ת"ל.