שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן י״א (ד׳)

והנה בהא דאמרו למשרי שתוקי בישראל הקשו בתוס' ישנים תימה היכא מדרש שתוקי בישראל מיתורא דקרא וכתבו דמקיש ממזר לקהל מה גבי קהל ממעטינן מקהל ספק ה"נ גבי ממזר ממעטינן מספק ולא זכיתי להבין לא הקושיא ולא התירוץ דמ"ש דמקיש ממזר לקהל אדרבא רבא אמר להיפך התורה אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא א"כ חזינן דאדרבא ממזר פשיטא לי' דודאי הוא ולא ספק ומכ"ש לפי מה שנראה שהקדמונים לא גרסי בדברי רבא הך סיומא דקהל ודאי וא"כ חזינן דממזר פשיטא לי' טפי מקהל וא"כ מזה מבואר דגוף קושיתם אין לו מקום לפע"ד דדרשינן ממזר ודאי הוא דלא יבא אבל ספק יבא וכן פירש"י בהדיא וכפי הנראה כוונת התוס' במ"ש דחמשה קהלי כתיבי דהיאך מדריש מיתורא דקהל שתוקי בישראל זה עיקר קושיתם דקהל ודאי הוא להיפך דאם דשתוקי בממזרת אבל זה צריך לדרוש מממזר ודאי וא"כ עכ"פ קהל לא אתי לזה אמנם לפע"ד הי' נראה דבר חדש דבאמת מה דדרשי ממזר ודאי לא נודע מאין יצא להם זאת דממזר היינו דוקא ודאי ממזר ולא גם ספק ממזר אמנם נראה עפמ"ש ליישב קושית המהרש"א ביבמות דף ע"ח ע"ב בהא דאמרו אלמא קסבר ממזר לא חיי והא אנן תנן ממזרין אסורים ואיסורן איסור עולם ומשני דידוע חיי וידוע ולא ידוע חיי עד תלתא דרי דלא ידוע לא חיי כלל והקשה המהרש"א להס"ד דלא חיי כלל אף בידוע א"כ הי' לו להקשות על המקרא דאמר בהדיא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' ובאמת שהוא תימה ומ"ש המהרש"א דה"א דקרא קאי בממזרת תימא דהא בקרא כתיב לא יבא ממזר ואם נימא דממזר ולא ממזרת א"כ איך אמר דדור עשירי לא יבא לו דמשמע דקאי על זכר הממזר ואם ממזר חי מכ"ש נקבה ממזרת ודברי המהרש"א תמוהין אמנם נראה דבאמת זה ודאי ידע הש"ס דממזר דידוע חיי והיינו דלא שייך הטעם שיטמעו בו אמנם ס"ד דדוקא בדבר ברור שהוא ממזר שראינו שנבעלה לפסול לה אבל כל דלא נודע אף שרוב פסולים אצלה זה לא נקרא נודע וא"כ ממזר דקרא דדרשו ממזר ודאי ולא ממזר ספק וכתבו האחרונים דאף רוב פסולין לא שייך בזה וכמ"ש הפ"י בחידושיו לקידושין דף ע"ג ואחרונים הוסיפו ע"פ מ"ש השטה מקובצת בב"מ דף ז' דעשירי ודאי אף רוב ל"מ דגם רוב אינו דבר ברור רק שהתורה התירה ספק כזה שהוא רוב וה"ה כאן דרשינן ממזר ודאי ולא ממזר ספק ויבואר לפנינו אח"כ וא"כ עכ"פ זה הממזר דקרא ע"כ בברור וגלוי וא"כ זה ודאי יוכל לחיות ולא שייך להקשות דשפיר משכחת לאלו בקהל ד' אף עשרה דורות דהא נודע פסולו אבל על הש"ס מקשה דבאמת לדידן דאסרינן שתוקי משום מעלה ביוחסין א"כ אף ממזר כזה אוסר וזה לא נודע ולזה פריך היאך משכחת דחיי ומשני דהמשנה ע"כ מיירי בידוע ובזה מדוקדק ברש"י שם שכתב בידוע לכל בבירור הוא חי ודורותיו והיינו דבידוע בבירור שהוא כעין ממזר דקרא דהיינו ודאי זה חי עם דורותיו לעולם וידוע ולא ידוע דהיינו רוב פסולים שגם זה ספק רק שהתורה התירה זה חי שלשה דורות ולא ידוע לגמרי דבזה יוכל לטמעות בו זה לא חיי כלל וז"ב ומעתה מיושב היטב דברי הש"ס דשתוקי בישראל דע"כ דרשינן מקרא דלא יבא לו בקהל וא"ר ע"כ דדרשינן ממזר ודאי דאל"כ אין לו דורות ולא משכחת לה דדור עשירי לא יבא לו בקהל ושפיר שייך הדרוש מקרא דקהל דהיינו דכל הקרא לא משכחת לה. ובגוף קושית המהרש"א הנ"ל הי' נראה לפע"ד דבאמת אף להס"ד דלא ידענו לחלק והוה ס"ל דאין חילוק בין ידוע לאינו ידוע מ"מ כיון דכל הטעם דלא חיי הוא כדי שלא יטמעו בהן לפ"ז משכחת לה כשזה הממזר נשא ממזרת וכל הדורות נשאו ממזרות דלא נטמעו בהן כשרים וא"כ שפיר חיי אמנם על המשנה שפיר מקשה דבממזר שלא נודע דהיינו שתוקי א"כ ספיקן בודאי אסור וספיקו בספיקן אסור כדאמר ר' אלעזר בקידושין דף ע"ד ורב פסק הלכה כר"א וא"כ לא מבעיא אם נימא דהך דשאלו מר"א הוא אותו ר"א דודאי לא משכחת לה דמי ידע הך ממזר שהוא ודאי ממזר ואותה ממזרת שהיא ממזרת ודאית והרי בהנך ממזרים דלא ידעינן מיירי ושפיר מקשה מהמשנה דקתני ממזרים אסורים ואיסורן איסור עולם ודוחק לומר דמיירי בודאן בודאן וע"ז אמר דע"כ מיירי בידוע וגם אפילו אם נימא דמיירי בודאן בודאן הא שאלו מר"א ממזרת לאחר עשרה דרי והיינו אי ס"ל כר"ל דממזרת מותרת לאחר עשרה דרי וא"כ שוב כשהשיב מי יתן לו דור שלישי משמע דס"ל דעכ"פ לאחר עשרה דורות מותרות וא"כ שוב היכא משכחת לה דאסורין איסור עולם אחד זכרים וא' נקיבות והא לדידיה לאחר עשרה דורות מותרות הנקבות ושוב לא משכחת מה דתני דאסורין איסור עולם אחד זכרים וא' נקיבות. אמנם אי קשיא הא קשיא דהא ר"ל דמתיר ממזרת לאחר עשרה דורות מקשה מהמשנה ומשני דר"ל סבר דון מינה ומינה והמשנה ס"ל דון מינה ואוקי באתרי' וא"כ מה מקשה על ר"א במתניתין הא ר"א ס"ל בחולין דף ק"כ דדון מינה ומינה וא"כ שפיר אמר דור שלישי מותר אם יהי' נמצא והיינו כל שנשא כשרה אז א"א ולישא ממזרת באמת משכחת לה הקרא והא דבמשנה אמר דגם הנקיבות אסורות היינו לפי דהמשנה ס"ל כמ"ד דון מינה ואוקי באתרי' וצ"ע בזה ואכ"מ להאריך. נחזור לענינינו והנה הפ"י הקשה לפי מה דאמר רבא דד"ת שתוקי מותר דרוב כשרים אצלה ואף די"ל דלמא אזלא היא לגבייהו ה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה והתורה אמרה ממזר ודאי ומ"ט אסרו שתוקי שמא ישא אחותו מאביו וע"ז הקש' דא"כ האיך יתרץ המשנ' דעשר' יוחסין דס"ל דספיקן בודאן מותר דפליגי אר"א כדאמרו בדף ע"ד וביבמות דף ל"ז ואמאי לא יהיה אסור שתוקי בודאי דהא אדרבא איכא רוב להכשיר והביא בשם חתנו הגאון מוה' בעריש מגלוגא זצ"ל דטעמא דרוב כשרים אצלה הוא משום דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ושיטת התוספות בקידושין דף ע"ה דעכ"פ צריך להתגייר וא"כ שוב הו"ל גר ומותר בממזרת דקהל גרים לא אקרי קהל ובאמת שהפ"י קלסיה שדבר חכמה אמר אבל באמת לפע"ד תמוה דהא באמת שרוב העולם כשרים ואינם גרים ואם כן היאך אפשר שמותר עי"ז שיתגייר ודלמא אינו בא מהנכרי ועבד וכשר גמור הוא ואסור בממזרת אמנם נראה דבאמת מיעוט יש דהם פסולים וגם מיעוט גרים והו"ל תרי מיעוטי והו"ל פלגא ופלגא כדאמרו לענין אסופי דאיכא מיעוט ארוסות ומיעוט שהלכו בעליהם למדה"י והו"ל פלגא ופלגא ושוב הן אסורים מדרבנן לישא ממזרת דאף דהתורה התירה ספק ממזר אבל מדרבנן עכ"פ אסור וא"כ שוב צריך להתגייר כדי שלא יהי' תרי מיעוטי ושוב מותר בממזרת וז"ב.