שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן י״א (ב׳)

והנה לכאורה קשה לי לפי הק"ו של רבא א"כ בראתה דם מחמת תשמיש ג"פ דנאסרה לבעלה אם כן לא תתייבם אם מת בלי בנים קודם שנתגרשה דאם במותר לה נאסר' דהיינו לבעלה מכ"ש לאסור לה וכאן ע"י מעשה שעשתה נאסרת דהיינו במה שנתחדש לה בגופה מקרי שרואית דם מחמת תשמיש וזה פשוט שאין חילוק בין מעשה ברצון למעשה אונס דכל שנשתנה גופה אמרינן הק"ו ואולי כיון דמתירין אותה לאחר משום שלא כל האצבעות שוות אם כן תלינן שהחסרון בא מצדו ובכה"ג לא שייך הק"ו וכעין מ"ש בכוונת התוס' וז"ב. אחר שכתבתי כל זאת ראיתי בספר נתיבות לשבת שנדפס מחדש מהגאון בעל הפלאה זלה"ה שבסי' ה' גבי פ"ד הביא דברי התוס' האלו והרגיש בסתירתם וכתב לחלק דדוקא ע"י מעשה ממש הוא דשייך הק"ו וכל שנעשה מעשה אף שאשה לא עשתה מ"מ שייך הק"ו ודוקא בפ"ד שנפצע ונעשה מעשה אבל בפ"ד ע"י חולי שלא נעשה מעשה לא שייך הק"ו ובזה מיושב שם כמה קושיות ובאמת שלדבריו היה מיושב דברי התוספתא פרק עשירי מיבמות שהביא מעשה באחד שעלה לראש הזית ונפל ונפצע ובא ובעל אשתו ומת ושאלו לר"י בן נורי מהו שתתייבם אשתו והיא תמוה דלמה תאסור ליבם והרי אשת פצוע דכא מותרת להתייבם כדאמרו ביבמות דף פ"ד ובתשובה אחת אודות מי שנחתך ביצה הימנית הארכנו בזה ולפמ"ש ההפלאה ל"ק דכיון שנפצע ע"י מעשה אסורה ליבם מק"ו אבל באמת לכל המעיין בצדק יראה שכוונת התוס' הוא כמ"ש דכל שאשה לא עשתה מעשה האוסרת ל"ש הק"ו ובזה מיושב גם מנדה וכמ"ש ודו"ק ובמה שהקשיתי לעיל על הנימוק"י מצאתי במלמ"ל פ"ו מיבום הלכה י"ט שהקשה להיפך ובאמת שלפמ"ש בביאור דברי הש"ס יש ליישב קושיתו אבל מה שהקשיתי קשה טובא ודו"ק. ומדי דברי בענין פ"ד זכר אזכור מה שאמרתי לדחות דברי הלבוש ושיטתו דדעתו דניטל ביצה אחת אף שמוליד מ"מ מקרי פ"ד וכן נראה מהמהרש"ל ביש"ש ביבמות שס"ל כן ועיין באגרת בקורת לדו"ז הגאון מוהר"י עמדין ז"ל שמילא הדברים ולפע"ד ראיה ברורה דלא כשיטה הלז מהא דכתבו התוס' בקידושין דף ע"ב ד"ה חמשה דלכך לא חשיב קהל דפ"ד משום דל"ש ביה קהל והמהרש"א נדחק בכוונתם ולפע"ד הפירוש הפשוט דל"ש בי' קהל דאינו מוליד ועי"ז ל"ש בי' דורות וכעין דאמרו ביבמות דף ע"ו (ועיין מהרש"א בקידושין שנדחק מאד דלמה לא נקרא פ"ד קהל והדבר פשוט כמ"ש) וכן מצאתי לש"ב הגאון בכסא דהרסנא בתשובותיו לענין פ"ד שרמז לזה ונהניתי ולפ"ז לשיטת הלבוש יקשה דהא בכה"ג שייך דורות ואפ"ה חשוב פ"ד ודו"ק. וראיתי בחידושי הריטב"א שפירש בשם הראב"ד דתרי דממזר ותרי דעמוני ומואבי וחד דפ"ד אבל דמצרי ואדומי לא קחשיב דההיא בהיתירא כתיב יבא להם בקהל ד' ע"ש הנה הוא חשיב גם פ"ד וא"כ מיושב שיטת הלבוש די"ל דלכך חשיב פ"ד בקהל משום דמשכחת לה דמוליד בכה"ג וא"כ אדרבא מזה ראיה להלבוש ודו"ק ולפע"ד היה נראה ראיה לשיטת הראב"ד דהנה השעה"מ פט"ו מא"ב בהלכה נ"א הביא בשם הרב מוה' אליהו אלפנדרי ז"ל בעל סדר אליהו רבא שנסתפק באותן דלית בהו יתורא דקהל ד' אי מותר בספיקו אי הדרש דדרשינן בממזר ודאי לא יבא אבל ספק יבא לכל הפסולי' דהיינו עמוני ומואבי ג"כ או לא דהיינו לשיטת רש"י דחמשה קהלי היינו פסול יוחסין ולא פ"ד ולפ"ז ממילא לשיטת הראב"ד דמצרי ואדומי לא קחשיב להו בהנך חמשה קהלי א"כ אף דנימא דגלי קרא בכל קהלי אבל דוקא אותן דכתיב בהנך חמשה קהלי אבל מצרי ואדומי ודאי ספיקן אסור וטעמא נראה לפע"ד דבאמת אם נימא דספיקן מותר והיינו דבעי שיהי' מצרי ודאי אבל כל שיש ספק ל"מ ואף רוב ל"מ כל מקום דבעי ודאי וא"כ יקשה הא כשם שהוא ספק אם הוא מצרי כמו כן יש ספק אם הוא עמוני ואסור איסור עולם דכל דלא אזלינן בתר רוב שוב יש להסתפק להיפך וא"ל דל"ח לספק דז"א דהא במצרי דור שלישי מותר וא"כ הוה תרתי ספיקי דסתרי אהדדי דכל שניקל בדור שלישי ולא נחוש לשמא הוא עמוני והיינו ע"כ דאזלינין בתר רוב והם ממצרי וא"כ ה"ה להיפך אם נסתפק על הראשון אם הוא מצרי או כשר יש לומר דהוא מצרי ואזלינן בתר רוב וכבר נודע דאף בתרי גופים הוה ס"ס דסתרי אהדדי וכמ"ש המהרי"ט בחידושיו לקידושין דף ע"ג גבי ממזר ודאי ועיין פר"ח סי' ק"י בכללי הספיקות וע"כ מחמרינן בספק מצרי ואינו בספק א"כ ה"ה בכלהו יש לומר להחמיר בספיקן וע"כ כשיטת הראב"ד דמצרי ואדומי אינם בכלל הנהו חמשה קהלי וא"כ ממילא יש לומר דהם באמת אסורים בספיקן אבל בהנך חמשה קהלי גלתה התורה באחד מהם שספיקו מותר דהיינו בממזר וה"ה לאינך.