שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן י״א

תשובה לחכם אחד. במ"ש להקשות על דברת התוס' בסוטה דף ו' ע"א ד"ה אשת כהן שהקשו דאמאי לא פריך ממי שנשא אשה ונעשה פצוע דכא ויש לו אח כשר דדמי למתניתין וע"ז הבאת דברי התוס' ביבמות דף פ"ד ע"ב שכתבו בד"ה שייר דאף שנפצע לאחר שנשאה לא שייך לומר במותר לה נאסר דל"ש אלא כשנעשה באשה מעשה שנאסרה בכך לבעלה כגון סוטה ומחזיר גרושתו ע"ש הרי דתירצו לקושייתם ולא הניחו התוס' בסוטה דבריהם בקושיא וגם שאלת להבין סברת התוס' ביבמות דסוף סוף שייך הק"ו אם במותר לה נאסר והנה הקושיא הראשונה באמת אין קושיא כ"כ דזה הוה דבר המצוי בתוס' שלפעמים יניחו במקום הלז בקושיא ובמק"א יתורצו קושיתם וכבר נודע שבעלי התוס' הי' רבים וכמ"ש המהרש"ל כ"פ אך אחר אשר דפקת דלתי מדרשי לא אשיבך ריקם ומקודם נבאר סברת התוס' במ"ש לחלק ביבמות וכתבת דלא הבינות כוונת הדברים ולפע"ד הדברים פשוטים דבשלמא כשהיא עשתה מעשה שנאסרה א"כ היא ע"י המעשה נשתנה דינה ושפיר הוה הק"ו אם במותר נאסר לה באיסור לא כ"ש אבל בפ"ד אטו נשתנית האשה ממה שהיתה רק שהחסרון והמניעה הוא מצדו וא"כ ל"ש לומר שהיא נאסרה שמצדה לא בא האיסור ורק החסרון מצדו וכל שאינו אותו האיש כגון יבמה לא נאסרה לו דבה לא נעשה מעשה האסור וז"ב מאד אמנם מאין יצא להם לתוס' זאת נראה לפע"ד דהדבר מבואר בסוטה שם בהא דמשני בסוטה שם אלא אונס בישראל משרא שרי ולגבי דהאי ליכא איסורא והוא תמוה מאד דסוף סוף הוה הק"ו דמה במותר לה נאסרה שלבעלה נאסרה לאסור לה לא כ"ש ומה לנו במה דלישראל משרא שרי ולפמ"ש א"ש דהכי כוונת הש"ס כיון דלישראל משרא שרי ומטעם דהיא לא עשתה מעשה הנאסרת דהרי אנוסה היתה ולא פעלה און ורק דמשום קדושת כהן החמירה תורה שתהיה נאסרת על הכהן א"כ האיסור והמניעה בא מצדו והוה דומיא דפ"ד דלא שייך במותר לה נאסרה וכמ"ש התוס' ולפע"ד זה ראיה ברורה לדבריהם ומעתה מיושב היטב קושית מעלתו דאין דברי התוס' סותרים דבסוטה שם לפי הס"ד דפריך מאשת כהן שנאנסה ולא הוה ס"ל חילוקא דש"ס שפיר הקשו בתוס' דהיה לו למפרך מפ"ד אבל אחר דמחלק הש"ס דכל דהאיסור והמניעה מצדו ל"ש הק"ו דלגבי אחר דליכא חסרון זה היא בהיתירה עומדת דהיא לא נשתנה א"כ שפיר כתבו ביבמות לחלק גם בפ"ד כן וז"ב כשמש ומדי דברי זכר אזכור מה שנסתפק הנימוק"י באשת כהן שנאנסה אם פטורה מן החליצה ועיין בב"ש סי' קע"ג ס"ק י' מה שהקשה בזה בשם הב"ח ותירץ וצ"ע מדוע לא הביאו דברי הש"ס כאן שמבואר דאינה מתיבמת באח כשר ורק בחלל מקשה הש"ס לא תתיבם ומחלק אבל בלא"ה פשיטא דאינה מתיבמת וממילא דאינה חולצת וערש"י וצע"ג.