שלום וכ"ט אל הרב המופלג חכם וסופר מוה' זלמן וואלף פריינד ני' אב"ד בלאנדשטראססע סמוך לעיר וויען מכתבו הגיעני היום עם עוד מכתבים שונים ואם אמנם אני יושב בקרית חוצות ועוסק ברפואות ומחוסר ספרים וגם המון טרדות עלי עכ"ז נתתי לו משפט הקדימה ולא אעתיק השאלה כי הוא ארוכה רק תמצית הדברים איש אחד שמו יעקב מטשערנאוויץ בא לפני מע"ל לסדר לו קידושין ולאחר זמן מה שמע כי זה האיש כבר קידש אשה בטשערנאוויץ ושאל אותו איכה הרע לעשות כזאת וירצה לישא אשה אחרת והשיב לו אמת כי קדשתי אשה אחת ושמה יעטטי בת ר' דוד דעדיגער במעמד ב' עדים כשרים וברצונה הטוב ואח"כ הוגבה עדות בפני ה' המכונה דאקטער איגעל בצירוף ר' יעקב דיין ור' יודל העללער אבל אח"כ בהיותו בוויען שמע שהאשה נשאת לאחר ובלי ספק היה איזה פסול בקידושין ואח"כ כתבה לו מכתבים לוויען ואחד יש ת"י מע"ל וחתום בכתב אשכנז אותיות I n שהם ר"ת יעטטי נאגער כדרך שכותבת אשה לבעלה וכתב מע"ל לר' יהודה העלליר ולהגאון מוהר"ר שמשון הורוויץ והשיב הרב מהר"ש באריכות וזה תו"ד כי הביאו לו המכתבים והמכתב הראשון נכתב בעש"ק ר"ח טבת העבר שבא שני עדים אלטר רופא עם בעריל שוסטר והעידו כי בימי הסליחות קידש ר' יעקב נאגער לפניהם את האשה יעטטי בת ר' דוד רעדנגר ברצונה הטוב ונגבה שלא בפני האשה שלא היה להם פנאי לקרוא להאשה ובמכתב האחר נכתב אשר הגידו עדים אחרים לעיני האשה שהגידו ב' עדים בסאדאגארע בבית סנדלר אחד איני זוכר שמו ובא יעקב הנ"ל ורצה לתת לו שכרו ט"ו ריינש שילך להעיד שקידש את האשה ולא רצה והשתדל שיקרא לבעריל שוסטר והתפשר עמו בעד ט"ו רייניש ונתן הכסף בידו ונסע להעיד כן העיד הסנדלר. ובעריל שוסטער חזר מהגדתו בראשונה ואמר כי שקר העיד בעד בצע כסף שנתן לו ולא היה כלל שום פעם בבית ר' דוד רעדינגר וגם אלטר רופא העיד שהקידושין אמת אך מה שאמר בתחילה שבעריל שוסטער היה עמו בעת הקידושין זה שקר רק שהוא לבדו היה והאשה הכחישה לאלטר רופא שלא היה ברצונה שתחב הטבעת על ידה בזרוע והיא אמרה שאין חפצה בכך וכתב למעל' מהר"ש הנ"ל שישאל את פי ולהגאון מהרש"ק כי הקול נשמע שהגאון מהרש"ק התיר הדבר ור"י העלליר כתב ג"כ כך כפי המבואר בשני המכתבים עכת"ד השאלה.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ק״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
