שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ק״א

בענין טמאה אני לך בדעתי במ"ש הר"ן שם דכי איסור שבה להיכן הלך וכתב דחז"ל הפקיעו הקידושין וכתב דאם נבעלה לפסול שוב היתה נאסר' ואינו במשמע וזכורני שזה ימים רבים ראיתי בחידושי המג"א על התוספת' נזיקין שנדפס בפ"ע ושם יש שו"ת מהמ"א והקשה לו גדול אחד דאמאי כתב הר"ן ולא משמע כן ולא כתב שבהדיא מפורש בסוגיא דאמרו שם אי לא מינך דילמא חד מן אהלוי הוה ופ' הר"ן דשם מיירי באשת כהן וא"כ לא שייך עיניה נתנה באחר דמ"מ שויה אנפשיה חד"א דהא נבעלה לגוים ואני זוכר שהארכתי בזה בתשובה וכעת נ"ל בפשיטות דהנה ע"כ שייך לומר שויא אנפשיה חד"א היכא דאמרה בבירור אבל כאן הוא חשבה דמיניה היה והוא אמר דלא מיניה אמרה לו אח"כ אולי חד מאהלוי הוה וא"כ הוא לא משויה חד"א והבעל ג"כ לא ידע ובכה"ג אין התחלה לקושיות הר"ן והר"ן הקשה באמרה בהדיא טמאה אני לך וז"ב ופשוט. אך מה שיש לעיין הוא דלפי דברי הר"ן דאפקעינהו לקידושין שוב צריך לקדשה מחדש וגם אין לה רק כתובה מנה וזה לא שמענו ובאמת שלפמ"ש התוס' כתובות ס"ג דאם אמרה טמאה אני לך ומפסדת כתובתה לא שייך עיניה נתנה באחר וכאן הרי מפסדת מנה וצ"ע ולדברי הר"ן אם נדרה מקודם שאמרה טמאה אני לך ואמרה לו טמאה אני לך וגלתה לו שנדרה לא היה יכול להפר דאין הבעל מיפר בקודמין ואמאי כיון דאין הבעל צריך להאמין א"כ לגבי דידיה לא נפקעו הקידושין ורק לגבי דידה הפקיעו חז"ל הקידושין שלא תיאסר לבעלה ובזה היה מקום לומר הא דאמרו בנזיר וקידושין אשה הפרם וד' יסלח לה במה הכתוב מדבר ולפי דברי הר"ן היה מקום לומר דאיירי בכה"ג שנדרה ואמרה טמאה אני לך דבאמת צריכה סליחה דלפי דבריה חז"ל הפקיעו הקידושין ולא היתה ניתרת בהפרת הבעל ורק הבעל אינו מאמין ועל כל פנים סליחה צריכה.