שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ק׳ (ב׳)

הנה הב"ד דשם הורו שאין ממש בהקידושין וגם מעלתו הורה ג"כ להתיר ושאל ממני חוות דעתי והנה זה פשוט כיון שלא שמעו ממנו תיבת לי שאין כאן חשש ואף דמבואר בסי' כ"ז ס"ד דיש מחמירין מכל מקום הריב"ש ורוב הפוסקים פסקו להקל ועיין בב"ש ובשו"ת מהר"ם אלשקר סוף סימן כ"ט דבמקום עיגון ודאי יש להקל ואף בכה"ג אם הי' שידוכים ביניהם כתב בחידושי מהרי"ט דלא הוה כידים מוכיחו' ועיין באבני מילואים וגם כי העדים לא ידעו כלל מהקידושין וגם הוא לא היא יכול לומר בלה"ק שום דבר רק בלשון רוסיא ע"פ פקודת השר וגם לא ראו הנתינה כלל ועיין בסימן מ"ב וגם כיון שהיה הנייר מכוסה ולא ידעה מה בתוכה פשיטא דלא סמכה דעתה ועיין בסי' ל"א וגם לכתחלה אין מקדשין במטבע ובצירוף כל אלו הדברים פשיטא דלא הוה קידושין. אמנם לפע"ד חדשות אני מגיד בהיתר העלובה הזאת ועיין בטור אה"ע סימן קנ"ד שהביא שם תשובת הרא"ש וכה דבריו וששאלת מי שטוענ' שיכפוהו לבעלה שיגרשנה מפני שהוא מוכתב למלכות והוא בורח ממקום למקום ואינו רשאי לעמוד במקום אחד מפני סכנת נפשות תשובה דבר זה תלוי בחקירת הדיינין אם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאת מפני סכנת נפשות אין לך טענה גדולה מזו כיון שאינה רשאי לישאר אצלה והיא אינה חייבת לילך אחריו לארץ אחרת וכופין אותו לגרשה עכ"ל. הנה מבואר שזה מום גדול והרי בסימן רל"ב בח"מ סעיף י' מבואר דאם נמצא מוכתב למלכות הרי זה מום ומחזירו ולפ"ז הרי אמרו בב"ק דף ק"י אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה עצמה ומשני התם אנן סהדי דניחא לה בכל דהו דאמר ר"ל טב למיתב טן דו וכו' ולפ"ז רואה אני הדברים קל וחומר ומה התם שלבעלה הראשון נתקדשה באמת רק ליבם שהוא מוכה שחין רצה לומר דתיפוק בלא חליצה אי לאו דטב למיתב טן דו מכל שכן דלבעלה שכבר יושב בבית האסורים ומוכתב למלכות מי יודע מה יהיה בסופו וטן דו וודאי לא שייך שאי אפשר לה לישא אותו פשיטא דאדעתא דהכי לא רצתה להתקדש ואין לך מום גדול מזה ובודאי לא עלה על דעתה שתתקדש בזה ואין הקידושין קידושין כלל כנלפע"ד ברור דאין בזה חשש קידושין ואף שבתוס' כתובות מ"ז ע"ב ובב"ק שם יש הרבה עקולי ופשורי בזה אבל בנ"ד וודאי כ"ע מודים ועיין מל"מ פ"ו מזכיה.