שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן א׳ (ט״ו)

והנה בשנת תרי"ג ער"ח מרחשוון ג' נח אמרתי בישוב קושית הפ"י דהנה לכאורה יש לומר טעם חדש דלכך בש"ק א"צ לומר בפנ"כ ובפנ"ח דהנה הקצה"ח סי' ס"ה ס"ק י"ג הקשה על מ"ש המע"מ דכל דהוא ביד שליש א"צ קיום משום דקיום שטרות דרבנן ובשליש אוקמא אד"ת וע"ז הקשה דא"כ שליח שמביא גט דין שליש יש לו וכמ"ש התוס' בגיטין דף ס"ד ד"ה בעל וא"כ למה צריך בפנ"ח בשליח משום קיום הא בשליש אוקמא אד"ת והנה בראשית ההשקפה תמהתי דזה דוקא כשהוא שליש בבירור כגון שמודה או שידוע אבל שם לא נודע כלל אם הוא שליש דהרי הרא"ש כתב דאגב ששואלין בפנ"ח נאמן על השליחות ג"כ וא"כ שוב אינו שליש כלל וראיתי בנתיבות שהשיג כעין זה אמנם יפה השיב במשובב דכיון דחיישינן למזויף ל"ש לומר דהשליש נאמן דמיירי שהי' ידוע שהוא שליש דא"כ ל"ש חשש מזויף אמנם הוא בעצמו מחלק במשובב דדוקא כשהוא שליש משני הצדדים דבזה אוקמא אדאורייתא אבל כשאינו שליש רק מצד אחד דהיינו הבעל כמו התם אינו נאמן ע"ש ולפ"ז זהו כשהוא שליח להולכה אבל בש"ק ל"ש קיום דהא הוא בא מצד הבעל והאשה והו"ל שליש משני צדדים וז"ב ודו"ק ולפ"ז בעבד דניהו דהוה כשליח קבלה דהו"ל זכות אבל מ"מ אינו שליש רק מצד האדון וצריך קיום ומיושב קושית הפ"י אך לפ"ז יתעורר מזה שיהיה נ"מ בין טעמו דרבה לטעמו דרבא לענין ש"ק דלטעמו דרבה גם הש"ק צריך בפנ"ח דל"ש לומר דמצד שהוא שליש נאמן שכתבו לשמה וא"כ יקשה לימא א"ב בין רבא לרבה בזה איברא דבלא"ה קשה דיש נ"מ בין רבה לרבא בש"ק דהרי הר"ן כתב הטעם דש"ק ל"צ לומר בפנ"ח משום דכבר נגמר הדבר וכתב הפ"י דזה דוקא באם נימא דל"ח מה"ת לחשש לשמה ולזייף רק דשמא יבא הבעל ויערער ולכך כל שגמר ומגרש אין לחוש אבל לפירש"י דחששא גמורה לא שייך זאת וכתב הפ"י דכיון דנגמרו הגירושין במה"י עצמו ל"ח מידי דהוה אם היו מגרש הבעל בעצמו במדה"י דל"ח ע"ש ולפ"ז זהו לענין קיום שייך לומר דנגמרו הגירושין אבל לענין לשמה א"כ יש לחלק דבשלמא בבעל עצמו ל"ח שמא יערער כמו בבעל שמביא גיטו וכמ"ש התוס' בדף ב' ד"ה לפי משא"כ בשליח שייך לחוש וא"כ שוב יש לחלק בין רבה לרבא לענין ש"ק ומכ"ש לפמ"ש הפ"י שם בתוס' ד"ה לפי דבבעל עצמו שיילינן ליה ולא יערער וא"כ מכ"ש במגרש בעצמו את אשתו דליכא למיחש וא"כ שוב איכא נ"מ רבתא בין טעמו של רבה לרבא דלרבא משום קיום גם בשליח קבלה הרי נגמרו הגירושין תיכף ולא צריך לומר בפנ"ח כמו במגרש בעצמו במדה"י וצע"ג כעת ועיין בתוס' ב"מ י"ג ע"ב בד"ה הא קאמר להד"מ שכתבו דאם יטעון מזויף יהיה נאמן וע"ז האריכו לחלק בין כשטוען הלוה מזויף או כשאין לפנינו ע"ש ולא ביארו הדברים מה נ"מ בין כשהוא לפנינו או לא אבל לפמ"ש הר"ר אביגדור ז"ל א"ש בפשיטות דבאמת ליתומים ולקוחות לא טענינן כיון דאינו רק חשש דרבנן דמה"ת ל"ח למזייף אבל כשטוען הלוה מזויף אז חיישינן מן התורה וז"ב ועיין מלמ"ל פח"י מגזילה ואבידה ה"א.