שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן א׳

לצורבא מרבנן חריף ושנון ני'. ע"ד מה שהארכת בדברת הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ט' להשיב על דברת הגהמ"ר בקידושין דאם בא הבע"ד וטוען מזויף השטר צריך לקיים מדאורייתא והש"ך חולק דגם בזה א"צ קיום אלא מדרבנן דמה"ת אמרינן דעדים החתומים בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ע"ש וע"ז הארכת בפלפול ובקשת ממני להעתיק לך מה שחדשתי בזה הנה כבר הארכתי בזה ומגמר עתיקא קשה מחדתא אך למען כבודך ולמען לימודך נתתי עין שנית ואביא לך אומר מן החדש הנה הגהמ"ר מביא מהא דאמרו בריש גיטין בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא לבעי תרי דאמר ר"ל עדים החתומים על השטר וכו' ורבנן הוא דאצריך וכ' הוא דהיינו היכא דלא הוה הכחשת בע"ד וע"ז כתב דאף דקיום הגט בפ"נ ובפנ"ח אינו רק משום הכחשה דבעל שיבא ויערער השתא מיהא לא קא מכחיש וע"ז הקשה הש"ך דהרי קי"ל דאף דבא הבעל ומערער לא משגחינן בזה ע"ש אבל באמת לפענ"ד כוונת הגהמ"ר דכל עיקר הסברא דמה"ת ל"צ קיום משום דלא נחשדו לזייף ומסתמא הוא שטר כשר ולפ"ז כשהוא בא ומערער וטוען מזויף ומסתמא ג"כ לא חציף אינש לטעון מזויף בדבר ששקרו יתגלה שיבואו עדים ויכחישו אותו אמרינן דצריך קיום מן התורה דאולי באמת מזויף הוא עם החתימות ולפ"ז זהו כשכבר טען אבל כל שלא בא לפנינו פשיטא דל"ח שיטעון הבעל שהוא מזויף וא"כ כשר מן התורה ורק מדרבנן צריך קיום וכיון שכן כל דרבנן האמינו להשליח והוא נאמן על הקיום כמ"ש הרא"ש א"כ ממילא אף כשבא הבעל ומערער וטוען שהוא מזויף מ"מ מה בכך הא ל"צ אלא קיום וכאן כבר נתקיים בהיתר וכל שהאמינו לע"א הרי הוא כשנים ובשעת מעשה הי' ע"א נאמן כשנים והרי קי"ל דאף במיתה וכדומה כל שכבר הוחזק האיסור בע"א הרי הוא מומת על ידו אח"כ וכמ"ש הרמב"ם פט"ז מסנהדרין וה"ה בזה ובלא"ה נראה בכוונת הגהמ"ר דכל הטעם דנחקרה עדותן בב"ד משום דלא חציף לזייף והיינו דלא יעוז אינש בדבר כזה להחתים עד שמא יתגלה בהתי' ולפ"ז נראה לי סברא נכונה דאם נימא דהבע"ד בעצמו ג"כ אינו נאמן לטעון מזויף דהא יכול להחתים עדים ממדה"י ויגבה עכ"פ תיכף בשטרו דלא יוכל לטעון מזויף נגדו ומי יחזר אחר עדים שלא נודעים לו והוא יאמר שהם במדה"י והרי התורה דרכיה דרכי נועם ולכך צריך קיום מן התורה כל שיטעון מזויף וממילא לא חיישינן לכך שיצטרך קיום ויתגלה בהתי' וז"ב ולפ"ז כל שהצריכו קיום מן התורה כשיטעון מזויף שוב כל שלא בא הבע"ד להכחישו אמרינן דבלי ספק כמי שנחקרה עדותן בב"ד דלא חציף אינש לזייף ולכך א"צ קיום רק מדרבנן וכל שקיים עדותו ושליחותו שוב אינו נאמן אח"כ לערער דכבר האמינו חכמים וכדין האמינו ובזה מיושב היטב קושית הלח"מ פ"ז מגירושין ה"א שהקשה דלפי שיטת הרמב"ם דאם הבעל יערער ויטעון מזויף אז מן התורה בטל הגט א"כ מאי קאמר מה"ת לא בעי קיום ורבנן הוא דאצריך והכא משום עגונא הקלו בה רבנן והא כל עיקר החשש הוא שמא יבא הבעל ויערער וכשיערער שוב יהיה בטל מן התורה ע"ש שהאריך בקושיות ולפמ"ש א"ש דהן הן דברי הגהמ"ר דכל זמן שלא בא וערער שוב מה"ת לא בעי קיום דלא חציף איניש לזייף שאם יבא ויערער יהיה נאמן מן התורה ושוב ממילא אמרינן דמסתמא לא מזויף הוא וא"כ ממילא א"צ קיום רק מדרבנן ומשום עגונא הקלו וז"ב ובזה מיושב היטב הא דקאמר האי קולא חומרא הוא דאם אתי בעל ומערער מפסיל והקשו בתוס' דהא מה"ת ל"צ קיום ואיך יפסול אותו ע"ש ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דא"צ קיום הוא רק בשביל שאם יבא ויערער יהיה נאמן וכמ"ש ודו"ק.