שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן צ״ט (ה׳)

והנה במ"ש למעלה בישוב דברי הרמב"ן שהביא ראיה דא"צ לשבע מהא דאמר מזוני נמי אין לך דהתובע' כתובה אין לה מזונו' ולשיט' הרמב"ם בלא"ה אין לה מזוני דהא צריכה לשבע על המזונו' ולפע"ד נרא' כעת בישוב קושיא זו דהנה בטעם הדבר דכתב הרמב"ם דנשבעת כעת אף דאמרו תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה נראה לפע"ד דאדרבא זו קולא לה דהרי שבועה דלהבא קי"ל מלשעבר ובשבועה דלהבא אין נפסל לפי שלא יצא שקר מפיו ולפ"ז שבועה דמזונות דאם תפסה צררי עדן תוכל לתקן אח"כ בעת גביית כתובתה ולא תגבה לכך כתב הרמב"ם דתשבע בתחלה וטבא עבדינן לה ולפ"ז בשני דרב דלא מגבי כתובה לארמלתא א"כ לא תגבה בסוף שוב א"צ לשבע בתחלה דלאו טיבותא לגבה אברא דלפ"ז גם להרמב"ן קשה דהא בכה"ג ודאי צריכה שבועה בתחלה דהא לא תבא לידי גבייה וכבר הקשה כן הט"ז על הרמב"ן ועב"ש סי' צ"ג ולפע"ד נראה דהנה הא דנמנעו מלהשביעה הוא משום דקיל נדרא ועונש שבועה חמור ולפ"ז זהו שבועת כתובה דוקא דהיא שבועה דלעבר אבל במזונות דהוא שבועה דלהבא דעדיין תוכל לתקן שוב יכולין להשביעה וא"ל דכאן לא תוכל לתקן דהא לא מגבי לה כתובה דז"א דתוכל בשתהי' קופצת ונשבעת ורב מודה בזה וא"כ כל שתפשפש במעשיה לא תהיה קופצת ותנכה הכתובה בעד גבייה מזונותיה וא"כ יכולים להשביעה וא"כ בכה"ג הי' יכולים להשביעה בתחלה ולכך אמר משום דתבעה כתובתה ולפ"ז ל"ק על הרמב"ם ג"כ דבאמת בכה"ג יכולה לשבע ולא נמנעו כלל מלהדירה ע"ז שאינו רק שבועה דלהבא והרמב"ן מקשה דהשתא דחשדינן אותה שתדור בשקר לפי שקיל לה נדרא אף שהוא שבועה דלשעבר מכ"ש שלא תגבה מזונות דקיל לה שבועה זו דהוא שבועה דלהבא דהא מודה רב בקופצת אבל הרמב"ם ס"ל דאין משביעין אותה דכל הטעם דמשביעין במזונות כדי דתיהוי לה קולא שיהיה שבועה דלהבא שוב בזמן דקיל נדרא למה יהי' משביעין אותה דהא באמת קיל נדרא וא"כ אדרבא יש לחוש דתיקל ביותר ודו"ק כי קצרתי.