שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן צ״ז (ו׳)

והנה הש"ך סי' רכ"ח סט"ו הקשה על שיטת הרש"ט דס"ל דבנשבע שלא לצחוק אם עברו והתירו לו דאינו מותר דא"כ מאי פריך הש"ס וניחוש שמא אזיל לגבי חכם דהא הו"ל נדר מאיסור ול"מ התרה ולפע"ד נראה דהנה בטעם הדבר דל"מ התרה הוא עפ"י מ"ש הרשב"א בתשובה הובא במהריב"ל ח"ד ס"ד וכפי הנראה היא היא התשובה שהועתק בש"ע סט"ו הנ"ל דאם נשבע שלא לשחוק ובא לשאול על נדרו ואומר שמתיירא שלא יתקפנו יצרו דאין נזקקין לו דיכנע יצרו ולא יעשה עבירה וא"א לאדם לעשות עבירה קטנה כדי שלא יעשה חברו איסור גדול ע"ש ולפ"ז גם כאן הא כיון שאינם רשאין להתיר לו אף שעברו והתירו פשיטא שלא הפקיע ע"י התרה באיסור הנדר שנדר וז"ב בטעמו ומעתה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דהנה המהריב"ל הקשה על הרשב"א דהרי בהך אמתא דאמרינן בגיטין דף ל"ח דמשום מלתא דאיסורא כפינן ליה למרא הרי דעבדינן איסורא זוטא כדי להציל הע"ה מאיסור גדול וכתב לחלק דבשבוא"ת יכולין לעשות איסורא זוטא כדי להציל הע"ה מאיסור גדול ושם הכפייה לשחרר אינו רק בשב ואל תעשה כמ"ש התוס' בגיטין דף מ"ד משא"כ הכא לצחוק הוה קום ועשה ע"ש ובשעה"מ הלכות שבועות שהביאו ולפ"ז כאן שתני שנודר ועובד יורד ומגרש וא"כ אם מתירין לו הנדר לא יהי' רק בשב וא"ת שלא יגרש וא"כ אינו רק בשב וא"ת אז דחינן האיסור זוטא בשביל שלא יתקפנו יצרו ויעבור על הנדר ולכך מתירין לו וז"ב מאד למעיין היטב בחלוקו של המהריב"ל. ובזה אמרתי דבר נחמד במה שהקשו בתוס' דלמה לא פריך מהמשנה ולפמ"ש א"ש דשם הוה קום ועשה שלא ישא נשים פסולות דאם יקח הוה קום ועשה משא"כ כאן הוה שב ואל תעשה ודו"ק היטב ובזה מיושב היטב מה דמשני דמדירים עד"ר והקשה הש"ך לשטת רבינו אביגדור דבדיעבד מועיל התרה אף על דעת רבים א"כ אכתי קשה דהא בדיעבד יש לו התרה ולפמ"ש א"ש דבאמת הוא דבר איסור ורק שהיה שבו"את אבל כל שהי' על דעת רבים ול"מ התרה בזה אף בדיעבד ל"מ התרה דבאמת הוא איסור ודו"ק וגם לפמ"ש בשעה"מ לחלק דשאני הך דרשב"א דעדיין לא הוחזק האיסור לפנינו רק דחיישינן שמא יתקפנו יצרו ויעבור בכה"ג פשיטא דלא נעביד איסור בשביל זה אבל בהך אמתא דכבר עבדו בה איסורא שפיר מתירין ע"ש וא"כ בשלמא בברייתא דנודר ועובד יורד ומגרש דכבר הוחזק האיסור שפיר מותר בדיעבד דיש חשש שמא יתקפנו יצרו שלא לגרש האשה אשר כבר לקחה באיסור אבל בהמשנה דהנדר הוא שלא ישא נשים פסולות שלא הוחזק עדיין בזה פשיטא שאין מתירין בשביל זה וגם בדיעבד אינו מותר ודו"ק ובזה מיושב גם כן מה דק"ל טובא בהא דפריך גם בשלא ניסת דניחוש שמא תלך לגבי חכם ויתיר לה והא הוה נדרי איסור דפשיטא שאין לך איסור גדול מזה שהמעות שקבלה פעם שנית הם גזל בידה והיאך מועיל היתר וכעת לא ראיתי מי שיתעורר בזה ולפמ"ש א"ש דהרי הנדר הוא שאם קבלה כבר תחזיר המעות וא"כ עכ"פ אם לא תחזיר אינו רק שב וא"ת וגם הוחזק כבר הדבר באיסור גזל שפיר יכול החכם להתיר ועכ"פ בדיעבד מועיל וז"ב ובזה אמרתי ע"ד הפלפול ליישב דברי התוס' שהקשו דנדיר לה מככר ותאכל לאלתר בפנינו דתו לא מצי להתיר וכן קשה גבי חכם ותמה אא"ז בשער אפרים סי' ע"ב דהא אף באכלה כלה נשאלין עליו ולפמ"ש אתי שפיר דהכי כוונת התוס' דכאן ודאי לא מועיל היתר דהו"ל נדרי איסור וכאן לא שייך לומר דאנו מתירין רק בשב וא"ת דזה אינו דכאן שכבר עבד' האיסור ומה שעבר אין ואם כן כל שאין חשש פן תעשה איסור גדול ויהיה נמשך עי"ז איסור פשיטא דלא מתירין וע"כ לא התיר הרשב"א רק היכא דנמשך עי"ז איסור להלן ודו"ק ובזה נפתח לי שערי בינה במ"ש התוס' שם ולר"א דאמר דיכול להפר לה כל מה שעתידה לידור א"ש דיש לחוש שמא הפר לה קודם מה שעתידה לידור והקשה המהרש"א דאכתי מה פריך הש"ס כי לא ניסת נמי לכי מנסבא מיפר לה בעל ומשני משום דאין מיפר בקודמין וקשה אף דמיפר בקודמין מ"מ נדירה שתאכל לאלתר ובכה"ג לא מצי להפר ולפמ"ש א"ש דיש לומר דבאמת אף שאכלה כלה כיון דנשאלין עליו גם הבעל יוכל להפר ולא שייך לומר דדוקא חכם דמעקר קא עקר מעיקרא משא"כ בעל דמיגז גייז לא יוכל להתיר מה שכבר אכלה וכמ"ש בחידושי רמב"ן בהדיא דז"א דזה דוקא למה דקי"ל דאין הבעל מפר בקודמין אם כן שפיר שייך לומר דבעל מיגז גייז אבל אם נימא דמפר בקודמין כהס"ד א"כ פשיטא דמעקר קא עקר הנדר דאל"כ מה גייז כל שכבר עבר הנדר דבשלמא אם מעקר קא עקר הו"ל כאכלה כולה דנשאלין אבל במיגז גייז לא שייך זאת וא"כ בהס"ד דשם דבעל מיפר בקודמין שפיר ל"מ אף אם נימא דנדירה לאלתר ודו"ק היטב כי נחמד ונעים הוא.