שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ל״ח (ז׳)

והנה בגוף חדושו של השג"א וכ"כ למעלה שגם הפ"י כ"כ דבחמץ של עכו"ם שקבל אחריות אינו מועיל ביטול צריך להבין הא דאמרו ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו ודיו הוא דוקא בחמץ שלו אבל של אחרים באמת צריך לחזור לביתו ולפ"ז צ"ב הא דאמרו חכמים בחמץ בכביצה והתוס' פירשו בשם הירושלמי משום דיש לו תקנה בביטול וא"כ איך יהי' הדין בחמץ שקבל אחריות דאין לו תקנה בביטול שוב יהי' צריך לחזור ולבערו אף בפחות מכביצה ובזה יש לישב מה שנשאלתי בזה מחכם אחד על דבר השמטה של הרי"ף הך דעד כמה חוזרים ובחבורי הארכתי ולפמ"ש א"ש דהרי"ף לא רצה להאריך לחלק בין חמץ שלו לחמץ שקבל אחריות ולכך השמיט הדין ובזה יש לישב מה דאמרו בירושלמי תני פחות מכאן אין מטריחין אותו והקשה הק"ע דמה קמ"ל הא תנן במשנה עד כביצה ולפמ"ש י"ל דבאמת ר"מ ור"י לדידהו באמת אין חילוק בין חמץ שלו ובין חמצו של עכו"ם שקיבל אחריות דלדידהו הטעם דעשו אותו כטומאתו אבל לרבנן דבקדש הוא בכזית ובחמץ הוא בכביצה וא"כ לדידהו ע"כ משום דלא רצו להטריחו וצריך לומר הטעם משום דיש לו תקנה בביטול ולכך בחמצו של אחרים שקבל אחריות צריך לחזור שוב ראיתי בצל"ח פסחים מ"ט שכתב ג"כ דאינו מועיל ביטול בקבל אחריות על חמצו של עכו"ם אבל על לא תשחט על חמץ דם זבחי אינו עובר למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ע"ש ובזה י"ל דע"כ אמרו חכמים בכביצה ולא שייך דמשכחת לה בשקבל אחריות שאין לו תקנה בביטול דהרי במשנה נקט ההולך לשחוט את פסחו ומשמע משום לא תשחט אנו דנין וזה לא שייך בקבל אחריות ולפ"ז לדידן לא הי' יכול להעתיק הרי"ף בכביצה דמה נעשה בקיבל עליו אחריות וע"כ השמיט הדין הזה ודו"ק היטב.