שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן צ״ז (ה׳)

והנה האחרונים הקשו דלפי מ"ש הש"ך ביו"ד סי' רכ"ח דהנדר הוא שאוסר עצמו מכל הפירות אם יהנה מהאשה הפסולה א"כ הא הו"ל הנדר הפירות והתנאי הוא הנאה מהאשה הפסולה והרי קי"ל בסי' רי"ג דבתנאה לא מזדהר אינש ולמה לא ניחוש שמא יעבור על התנאי והנה לפמ"ש הט"ז בסי' ר"כ בשם הרש"ל דדוקא בנדרים דקילי הוא דחיישינן שלא יזהר בתנאי אבל בגיטין לא חיישינן לזה ע"ש אם כן מכ"ש בזה דבאמת עיקר הנדר הוא בשביל שלא יהנה מהאשה הפסולה וא"כ מה"ת לומר דנדרים קילי דהא האיסור הוא בלא הנדר והנדר לא בא רק לזירוז וכמ"ש הח"ץ ז"ל ובזה אני אומר הא דפריך הש"ס וניחוש שמא ילך אצל חכם וכבר כתבתי להקשות דמה"ת ניחוש לזה ולפמ"ש א"ש דהרי גם בגיטין דל"ח לתנאי הוא גם כן דוקא בקום ועשה שלא חיישינן שלא יעבור בקום ועשה אבל בשבוא"ת חיישינן כמבואר סי' קמ"ג באהע"ז ולפ"ז שפיר פריך כיון דיוכל לשאול על נדרו אם כן עכ"פ קיל הדבר ובנדרים דקילי חיישינן דבתנאי לא מזדהרי וניהו דכאן לגיטין מדמינן לה אבל כיון שנודר ועובד יורד ומגרש וא"כ התנאי הוה בשב וא"ת באם לא יגרש יאסר ובזה שפיר חיישינן שמא לא יזדהר בתנאי ובזה מיושב מה דלא פריך על המשנה גופא דבמשנה יש לומר דהנדר הוא לאחר שגרשה ועיקר הנדר הוא שלא ישא נשים פסולות ובזה לא חיישינן לביטול התנאי בקום ועשה ודו"ק היטב.