שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן צ״ו

בענין נישואין בחוה"מ נשאלתי היום תרט"ז באיש שהוא רופא בצבא החיל המלך יר"ה ויש לו התמנות ושם התואר אפיציר והוא איש יהודי ואין לו רשות לישא כ"א ברשיון ממקום הגבוה לפי משפטם צריך להמתין על רשות ממקום הגבוה ואם עבר יעבור על זה עונשו גדול והנה יש לחוש שמא יבא הרשיון בחוה"מ הבע"ל ונשאלתי אם יהיו מותר לו לעשות הנשואין בחוה"מ והנה הוא דין מפורש בש"ע וטור או"ח סי' תקמ"ו דאין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין והנה נעל בפנינו מבלי מצוא שום היתר אמנם להיות דרכי לעיין בשרשי הדין אמרתי לתת לב ועין ומצאתי בדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ראש המדברים בכל מקום איזה סתירות והנה ז"ל בהלכות יו"ט פ"ז הלכה ט"ז ואין נושאין נשים ולא מיבמין במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנישואין אבל מחזיר את גרושתו ומארסין נשים במועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נישואין שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג וכתב הה"מ דפסק כרבה בר הונא מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו ורב ס"ל הכי ובאמת שתחלת דברי רבינו מורים כן אבל בסוף דברי' כתב שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג ואם כן כתב טעמיה דשמואל וביותר תימא שבפ"י מאשות הלכה י"ד כתב בזה"ל מותר לארס בכל יום חול אפילו בט"ב וכו' אבל אין נושאים נשים לא בע"ש ולא באחד בשבת וכו' ואצ"ל שאסור לישא אשה בשבת ואפילו בחוה"מ אין נושאין נשים כמו שביארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת הנה לא כתב רק טעם של שמואל לבד ולא טעמו של רב והדבר צריך ביאור ובהחפזי לא ראיתי מי שיתעורר בזה אמנם לפע"ד נראה דהנה הנ"מ בין שמואל לרב נראה לפע"ד הוא בנשואין בלי סעודה דלשמואל דמשום דאין מערבין שמחה בשמחה אם כן אפשר דדוקא בסעודה הוא דאסור וטעמא כיון דילפינן משלמה ושם היו נישואין או מיעקב כדאמרו בירושלמי מלא שבוע זאת ושם מבואר דהיה משתה אבל בלא סעודה שרי אבל משום ושמחת בחגיך ולא באשתך אפשר דאסור גם בלי סעודה דאינו שמח בחגו רק באשתו וראיתי במג"א ס"ק א' שכתב להיפך דושמחת בחגך ולא באשתך והיינו שמחת החג דהיינו בשר ויין יהיו בחגך ולא באשתך ובלי סעודה מותר אבל לשמואל משום ערוב שמחה בשמחה אסור אף בלי סעודה והוא תמוה לפע"ד דמלבד דפשטת ושמחת בחגך ולא באשתך משמע בשמחת נישואי אשתו ולא בהסעודה וגם הרמב"ם כתב שלא תשתכח שמחת החג משמע דנשתכח לגמרי וגם בלא"ה תמוה דהרי הוא כתב ליישב דברי התוס' כתובות דף מ"ז ד"ה דמסר ובתוס' כתבו בזה"ל אע"ג דאמר במ"ק ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאים נשים בחוה"מ משום דאין מערבין שמחה בשמחה ודרשה גמורה הוא וכו' וע"ז כתבו או נישואין בלי סעודה ומשמע דגם אם הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ג"כ מותר בנשואין בלי סעודה הן אמת דדברי התוס' ג"כ תמוהים דערבבי הטעמים דלרב הטעם משום בחגך ולא באשתך ואין צריך לטעם דאין מערבין שמחה בשמחה ואם בשביל דאין מערבין הרי למדו משלמה ולמה ליה לחדש ושמחת בחגך ולא באשתך ובשטה מקובצת מבואר קושית התוס' דוקא לטעם דושמחת בחגך ולא באשתך ולא כתב שם הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ולדברי השטה מקובצת דברי המ"א נכונים אך לפע"ד דסברת רב ושמחת בחגך הוא האיסור משום דבעינן שמחת החג ולא שישמח באשתו ואם כן אפילו בלי סעודה מהראוי לאסור אמנם נראה דלזה כתב הרמב"ם כדי שלא תשתכח שמחת החג והיינו דבלי סעודה לא ישתכח שמחת החג דמכל מקום ע"י הסעודה יזכרו שהוא יו"ט ואין שמחה אלא בבשר אבל כשיעשה סעודה לא יזכור כלל שמחת החג אבל לטעם דאין מערבין שמחה בשמחה נראה לפע"ד דא"ש דברי המג"א דאף בלי סעודה אסור דמכל מקום אין לבבו פנוי לשמחת החג כל כך וכמ"ש התוס' במ"ק ד"ה לפי ואני מוסיף דלפמ"ש הראב"ד פ"ז מפרה דאדם העושה שני ענינים אי אפשר לכוון לשניהם ביחד והוא הדין כאן אבל מדברי הרמב"ם נראה בהיפוך שהרי כתב דאין נושאין נשים כדי שלא תשתכח שמחת הרגל ולא הזכיר סעודה אבל על מה שאסור סעודה כתב שאין מערבין שמחה בשמחה ולפע"ד רבינו מפרש דבאמת גוף הנישואין הוא השמחה שמשכחת לו שמחת הרגל אבל באם אסורה לבעול כגון שהיא נדה וכדומה זה אין אסור משום ושמחת בחגך והוא אסור משום הסעודה שאין מערבין שמחה בשמחה ואף דהרמב"ם פסק דחופת נדה לא הוה חופה היינו שהיתה נדה בשעת נישואין אבל בהיתה נדה אח"כ מועיל ועיין באהע"ז סי' ס"א בח"מ וב"ש שם ואם כן על זה הוצרך הטעם דאין מערבין שמחה בשמחה ולפי"ז נראה לפע"ד דכל שהיא נדה ואסור לבא עליה וגם בלי סעודה ליכא איסור להרמב"ם ובזה נראה לפע"ד דמ"ש התוס' דנשואין בלי סעודה שרי היינו כשימסור אותה בעת נדתה דאסורה לבעול וליכא שמחה כל כך ואף דחופת נדה לא חשיבה חופה הא לרב קיימינן שם ורב ס"ל יש חופה לפסולות ואף דהר"ן והלח"מ מחלקין בין חופת פסולות לחופת נדה אבל התוס' לשיטתייהו דס"ל חופת נדה חשיבה חופה ושפיר כתבו דנשואין בלי סעודה שרי ודו"ק ובזה אתי שפיר מה דרבינו בפ"י מהלכות אישות כתב הטעם דאין מערבין שמחה בשמחה משום דשם מיירי מאיסור סעודה דלכך אסור בע"ש ואחר השבת מגזירת שמא ישחוט בן עוף ואם כן על זה שפיר כתב דאין נושאין נשים במועד שנאמר מלא שבוע זאת ולכך הביא טעם הירושלמי דשם היה ביאה וסעודה ובשלמה הי' סעודה בלי נישואין ודו"ק.