שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן א׳ (ב׳)

בעת למדנו טוש"ע או"ח סי' של"ד במ"ש שם ולובש שם כל מה שיוכל ללבוש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ופושט הביא הב"י דברי הש"ס בשבת ק"כ דברי הסה"ת והסמ"ג וה"ה בסכ"ג שס"ל דמה דתנן במשנה ולובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שהוא יכול לעטוף ר"י אומר י"ח כלים וחוזר ולובש ומוציא וכו' שהך וחוזר ולובש אינו מדברי ר"י רק חוזר על הת"ק והב"י השיג ע"ז דהך וחוזר ולובש הוא מדברי ר"י ות"ק פליג עליו דאל"כ הוה לי' למתני לובש כל מה שיכול ללבוש וחוזר ולובש ומוציא כדתני בברייתא שם בדברי ר"מ וע"כ דהת"ק דמתניתין לאו היינו ר"מ והלכה כת"ק דמתניתין ועל זה שאל התלמיד דבש"ס עירובין צ"ה ע"ב אמרו לימא תנן סתמא דלא כר"מ דאי ר"מ האמר לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף דתנן ולשם מוציא כל כלי תשמישו לובש כל מה שיוכל ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף והאי סתמא ממאי דר"מ הוא דקתני עלה לובש ומוציא ופושט ולובש ומוציא ופושט אפילו כל היום כלו דברי ר"מ הרי בהדיא דת"ק דמתניתין היא ר"מ ולהב"י ע"כ הת"ק דלא כר"מ דהרי אינו אומר וחוזר ולובש ור"י הוא דקאמר לה ובאמת דהיא תימה גדולה על הב"י ולחומר הנושא אמרתי דהנה יש לי מקום ספק בהא דתנן ולובש כל מה שיכול ללבוש בפעם אחת דוקא אבל לא בזאח"ז או דלמא דגם בזאח"ז כל שאינו מוציא בכל ההוצאות יותר מה שהיה יכול ללבוש בפעם אחת התירו חז"ל ומקום הספק דבאמת שיעור בגדים הם רק ח"י רק דכל מה שיכול ללבוש התירו כיון שהוא דרך לבישה וא"כ שוב מה שיכול ללבוש בפעם אחת מוטב יותר שלא ילבש בפעם אחת דאף שמרבה בהוצאה מ"מ אם לובש בפ"א ניכר ההערמה שהכל יודעים שאינו לובשם לשם מלבוש משא"כ בהרבה פעמים א"כ הרי לובש כדרך לבישה ואינו אסור כלל ובש"ס שם מחלק בין בא להציל בין בא לקפל אבל עכ"פ שיעור שלש סעודות מותר אף בפעמים הרבה וא"כ מכ"ש דרך לבישה דודאי יותר טוב שיוצא בפעמים הרבה ולפע"ד דעת תורה ודעתי נוטה דשיעור כל שיכול ללבוש מותר אף בפעמי' רבות ובזה מיושב קושית הב"ח על הב"י שכתב דלר"י דוקא התירו לחזור וללבוש ולת"ק אסור והקשה דא"כ נחלקו ת"ק ור"י מקצה אל קצה דלת"ק יהיו מותר בראשונה ללבוש כל מה שיכול ללבוש ואינו חוזר ולר"י בתחלה רק ח"י כלים ואח"כ מתיר לחזור וללבוש ולפמ"ש יש לומר דהא בהא תליא דלת"ק דמתיר ללבוש כל מה שיכול ללבוש וא"כ באם לבש כל מה שיכול ללבוש עד"מ למ"ד בגדים אהדדי יכול ללבוש ולא יותר שלא יוכל ללכת ביותר א"כ שוב אינו חוזר ולובש משא"כ באם אינו לבוש רק ח"י כלים שדרכו בחול מותר לחזור ללבוש והיינו פלוגתייהו דלר"י א"י ללבוש בפעם א' כל מה שיכול ללבוש רק ח"י בגדים ולת"ק יכול ללבוש בב"א אפילו יותר אבל אינו חוזר ולובש וכשלא לבש כל מה שיכול ללבוש אף שהוא יותר מח"י בגדים לת"ק חוזר ולובש ולר"י אינו יכול ללבוש יותר מח"י בגדים ואז ילבוש שנית ח"י בגדים והנ"מ אם הזמן בהול שאין שהות לחזור וללבוש לת"ק יכול ללבוש בפעם א' כל מה שיכול ללבוש ולר"י אינו רק ח"י בגדים אבל ר"מ דברייתא אמר לובש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא הנה יש לפרש בתרי אפי אם שבראשונה לא לבש כל מה שיכול ללבוש ולכך חוזר ולובש או שלבש כל מה שיכול ללבוש ואפ"ה חוזר ולובש ומעתה באמת ת"ק דמשנה בחד צד הוא כר"מ ובחד צד לא כר"מ דבמה שמתיר אם ירצה ללבוש בפעם א' כל מה שיכול ללבוש בזה אתיא כר"מ אבל מה דמשמע מדבריו דאם לבש כל מה שיכול ללבוש א"י לחזור וללבוש בזה ר"מ פליג בברייתא ומעתה מיושב היטב הסוגיא דעירובין דשם דקתני זוג אחד טפי לא שפיר אמר דלא כר"מ דאי ר"מ האמר לובש כל מה שיכול ללבוש וע"ז אמר והאי סתמא ממאי דכר"מ היא והיינו דדלמא באמת אליבא דר"מ אינו מותר ללבוש כל מה שיכול ללבוש בפ"א רק בזאח"ז כמו הכא ע"ז אמר דהרי ר"מ אמר בברייתא לובש ומוציא ופושט ולובש וא"כ מדקתני סתמא משמע דמתיר אף בבת אחת ללבוש כל מה שיכול ללבוש ואף דזה הת"ק אינו ר"מ היינו בזה דאינו חוזר ולובש כל שכבר לבש אבל מה דמתיר ללבוש כל מה שיכול ללבוש בזה אתיא כר"מ ובזה מיושב היטב מה דקשה טובא דלמה לי' להש"ס להביא מהמשנה ולהוכיח דהך סתמא כר"מ מדתני בברייתא ולא הוכיח בפשיטות מהברייתא ולפמ"ש א"ש דמהברייתא לחוד אינו מוכח דדלמא ר"מ מתיר ללבוש וחוזר ולובש דוקא כשלא לבש כל מה שיכול ללבוש אף שהוא יותר על ח"י אבל אינו מותר ללבוש כל מה שיכול ללבוש וע"ז מביא דהרי הת"ק ס"ל דלובש כל מה שיכול ללבוש ולכך אינו חוזר ולובש וא"כ ע"כ דבבת אחת הוא וא"כ מנ"ל דפליג בזה ג"כ על ר"מ ולמה נפיש פלוגתא כ"כ דלת"ק אינו חוזר ולובש אבל לובש כל מה שיכול ללבוש ולר"י אינו רק ח"י בגדים בלבד ולר"מ אינו לובש בפעם אחת כל מה שיכול ללבוש וע"כ דגם ת"ק דמשנה לא פליג על ר"מ וס"ל דיכול ללבוש וכר"מ וא"כ בזה היא כר"מ ושפיר מקשה וז"ב ודו"ק ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא לפירוש הב"י דר"י הוא דמתיר לחזור וללבוש למה במשנה פרט ר"י וחוזר ולובש ובברייתא לא אמר ר"י רק ח"י בגדים ולא אמר וחוזר ולובש ולפמ"ש א"ש דבמשנה דקתני בת"ק דלובש כל מה שיכול ללבוש ובאמת ס"ל דאינו חוזר ולובש לכך הוצרך בר"י לומר דחוזר ולובש דאל"ה יש לומר דבזה מודה ר"י לת"ק דאינו חוזר ולובש אבל בברייתא דס"ל לר"מ דלובש וחוזר ולובש וע"ז אמר ר"י ח"י בגדים והיינו בין בתחלה ובין בחזרה ולשטת הה"מ והסמ"ג והתרומה דלר"י אסור בחזרה לפי הבנת הב"ח א"כ קשה למה לא אמר ר"י אומר ח"י בגדים דוקא בתחלה דאל"כ איכא למטעי דגם בחזרה מתיר וע"כ דלא כהב"ח ובאמת בספר התרומה מבואר כהב"ח אבל לפע"ד פשטת הלשון מורה כהב"י וכמ"ש ודו"ק היטב כי אף אם אולי הב"י לא כוון לזה הענין נכון בעצמותו. אחר זמן רב כתב לי כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' התמיה הלז על הכ"מ ומה שנלפע"ד נכון כתבתי ודו"ק שוב הוגד לי שהחמד משה הקשה ג"כ כן והנה בש"ס פריך שם והא תנא ליה רישא ג' סעודות ותו לא ומשני כאן בבא להציל כאן בבא לקפל וע"ש ברש"י וברמב"ם פכ"ג משבת הלכה כ"א כ"ב ביאר הדין כפי האוקומתא הלז ושלא אותי המופלג מוה' משה מזוזה ני' דבפכ"ב שם הלכה ט"ז כתב הרמב"ם נשברה לו חביות בשבת מציל ממנה מה שצריך לשבת ובלבד שלא יספוג וכו' וכיצד מציל מביא כלי ומניח תחתיה וכו' ואמאי לא כתב רבינו דלצורך שלש סעודות מותר להציל אף בכלים הרבה והיא לכאורה תימה רבה והשבתי דהנה בספר תוספת שבת סי' של"ד ס"ק ב' ובסי' של"ה ס"ק א' כתב דבמשקים ל"ש שיעור שלש סעודות דאין קבע לשתיה ע"ש שלא מצא ראיה לזה אברא דבריש חבית דף קמ"ג ע"ב אמרו מזון שלש סעודות וכבר הרגיש בזה בתוס' שבת ונדחק דמיירי במקום דל"ש יין טובא אבל לפענ"ד הדבר נכון דהרי שם אמרו ובלבד שלא יספוג ביין ולא יטפח בשמן ולפ"ז כיון דחביות כולל גם שמן כדתני שם ולא יספוג ביין ולא יטפח בשמן וא"כ י"ל דלכך נקט מלתא דפסיקא מזון שלש סעודות דזה מותר תמיד דבשמן ודאי שייך קבע דאינו משקה דאזוקי מזיק רק מה שצריך למאכל וז"ב ופשוט ומעתה השכיל רבינו דלא פירש וכתב סתם נשבר החביות מציל ממנה מה שצריך לשבת וכו' ובלבד שלא יספוג ביין ויטפח בשמן וא"כ כיון שכולל גם יין לא הי' יכול לכתוב בשיעור ג' סעודות דהא ביין אין קבע לשתיה ולכך לא כתב מזון שלש סעודות כלל דהא הוא כולל כל מה שצריך ולפעמים כשאין היין ביוקר שייך אין קבע לשתיה ודו"ק היטב כי הוא ראי' נפלאה לשיטת התוס' שבת ומיושב היטב מה דהשמיט הרמב"ם מזון שלש סעודות משום דביין לפעמים הוא ביותר ובשמן הוא שיעור שלש סעודות דוקא ע"כ השכיל רבינו וכתב בלשון הכולל יין ושמן ודו"ק היטב והנה בדף קי"ז ע"ב פריך הש"ס אלא הא דתניא נשברה לו חבית בראש גגו וכו' התם מאי גזירה איכא ומשני שמא יבא כלים דרך רה"ר ובסי' של"ה כתב רמ"א בס"א חיישינן שמא יתקננו וכבר הרגישו בזה המ"א והא"ר דאמאי נקיט חששא אחרת ועיין בתוס' שבת שם ס"ק ג' ולפע"ד נראה בפשיטות דהנה בהא דאמרו דתקנו זמן בגיטין שמא יחפה על ב"א והקשו התוס' דבזה"ז דליכא מיתה ולא שייך הטעם מ"מ שייך שהוולדות לא יהי' ממזרים וכתב הרא"ש דהא דלא תקנו בתחלה בשביל זה משום דבאמת אין זו חששא ברורה ורק בשביל שלא יחפה תקנו התקנה ואף בזה"ז המשיכו התקנה בשביל חשש ממזרות ע"ש והנה כי כן גם בזה יש לומר דבאמת זה ל"ש לומר שנחוש שמא יתקן דבודאי לא יחלל שבת בתיקון רק כיון דחשו שיביא כלים דרך רה"ר דהוצאה מלאכה גרועה הוא ולא חשיבי כ"כ בעיני אנשים למלאכה רק דבזה"ז שאין לנו רה"ר המשיכו התקנה מפני חשש שמא יתקן ועי' מ"א ס"ק א' שכתב דאפשר דבזה"ז שאין לנו רה"ר יש להקל ואפשר שמפני זה כתב רמ"א שמא יתקן ע"ש והדבר תמוה דא"כ למה צריך טעם אחר בש"ס ועיין תוס' שבת שם ולפמ"ש א"ש ודו"ק והנה בפסקי מהרא"י חידש דבנשפך לארץ ל"ש כ"כ בהול ודמי לנסדקה דכתבו התוס' דל"ש כל כך בהול ותמה הב"י דבתוס' דף קי"ז ע"ב ד"ה הא כתבו דמיירי הך משנה דחביות כשנשפך לארץ דחיישינן שמא יספוג הרי משמע דבנשפכה לארץ חיישינן טפי ובאמת שהיא תימה רבה דהמהרא"י מביא ראי' מאותו תוס' ומתירוץ האחרון ואיך לא זכר דברי התוס' שם ולפע"ד נראה דלהס"ד של הש"ס דלא ידע מחשש שמא יביא כלים וע"כ הי' צריך לחדש גזירה שמא יספוג וא"כ כשנשפכה על הארץ שייך יותר החשש שמא יספוג כמו שנראה מהתוס' אבל לפי מה דמסיק דהחשש הוא שמא יביא כלים א"כ ממילא לא חשו כלל לשמא יספוג ולפ"ז בנשפך על הארץ דהוה כנסדקה לא גזרו כלל ומותר כנלפע"ד ברור ובפרט בזה"ז דלית לנו רה"ר ודו"ק היטב ומדי דברי זכור אזכור מה דאמרו בדף ק"כ דאי שרית לי' אתי לכבויי ובר"ן פ' מי שהחשיך הביא דברי הרמב"ן והרשב"א בענין אדם בהול על ממונו ומחלק הרמב"ן דדוקא במפסיד מה שבידו הוא דאין אדם מעמיד על עצמו אבל במה שנפסד מאליו ל"ש זאת והר"ן מחלק בענין אחר ואני תמה על מ"ש בפסחים דף י"א וכל היכא דלא בדיל לא גזר והתניא בכור שאחזו דם וכו' ומשני התם מתוך שאדם בהול על ממונו וכו' והרי שם אינו מפסיד בידים וגם תירוצו של הר"ן וחילוקו צ"ע אם שייך שם ודו"ק.