שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן צ״ג

שנת תרט"ז הראני בהיותי בספר טריסקאוויטץ עלם אחד דברי הפרמ"ג בפתיחה לה"ש מה שהקשה הבכ"ש על ראיית רבינו יונה דכל ספק טריפות הוא ספק טריפה אף שנולד לאחר שחיטה ומביא ראיה מהא דאמרו כל ספק בשחיטה להחמיר ומה ראיה משם הא שאני התם דאתחזיק אסורא וע"ז כתב הפרמ"ג דה"א להיפך דדוקא ספק טריפה אסור אבל שחיטה דהוא הלמ"מ הו"א להקל ועל זה תמה העלם דגם ספק טריפות אינו רק הלמ"מ והנה אף אם נדחוק דקאי על ספק דרוסה אבל גוף דברי הפרמ"ג לא הבינותי דעכ"פ לא גרע הלמ"מ מספק דרבנן דאתחזיק אסורא דאסור והרי שחיטה איתחזיק אסורא ואף דיש לומר דלשיטת התוס' דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו דאינו זבוחה כיון דהשחיטה היא רק הלמ"מ שוב לא מקרי אתחזיק אסורא מה"ת אבל גם על זה יש לפקפק דשהייה דרסה ושאר דברים המפסידים השחיטה הוא דהוה הלמ"מ אבל השחיטה עצמה היא מה"ת אף אם נימא דגוף השחיטה אינו רק הלמ"מ מ"מ עכ"פ מדרבנן אתחזיק איסורא אך בגוף הקושיה נראה לפע"ד כיון דהמשנה שם קאי בעוף ורש"י פירש בדף למ"ד דקאי למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה שוב לא שייך אתחזיק איסורא ושפיר מייתי הרר"י ראיה מזה דאזלינן לחומר' ודו"ק היטב.