שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן צ״א

בשנת ט"ז נשאלתי במה שאירע שבישלו תרנגולת ובעת האכילה מצא תינוק אחד בזפק ברזל דק נקוב כמו מחט תחוב ולא נודע מהיכן בא והנה הי' תערובות גדול מכלים רבים שהדיחו ביחד ואסרתי כל התערובות וכל הכלים שאפשר בהגעלה צויתי להגעיל אמנם הי' כלי הפורצלינן טוב שאי אפשר בהגעלה ואמרתי שישהו אותם מעל"ע ויהיה נו"ט לפגם ואף דלכתחלה אסור כיון דאי אפשר בהגעלה חשיב כדיעבד כמ"ש במנ"י כלל פ"ה אות פ"ד והפרמ"ג בשפ"ד סי' ק"ג ס"ק י"ד חולק ע"ז אמנם דו"ז הגאון בישועת יעקב סי' תנ"א וביו"ד סי' ק"ג האריך בזה וארשום מה שחדשתי בזה מקור הדברים הביא בשם הרב הגאון המנוח מוה' מענדיל אבד"ק ראווע ז"ל שהביא ראיה מדברי התוס' פסחים דף למ"ד ד"ה לשהינהו שכתבו דכאן שהקדירות של חרס אם יהי' אסורין ואין להם תקנה זה חשוב דיעבד הרי דכל שאין לו תקנה חשוב דיעבד ובאמת שהתוס' כתבו דלענין איסור קדירה ב"י אסרו אעפ"י שאין לה תקנה וחילקו דהתם בלע איסור הרבה והכא ליכא אלא משהו ואם כן בבלע איסור הרבה אין מקום לסמוך על זה אמנם לפע"ד נראה דיש לצרף כאן דהפורצילאהן טוב הוי כזכוכית דשיע ולא בלע אף דאנן מחמרי' גם בכלי זכוכית ועיין בסי' תנ"א מכל מקום עכ"פ בליעתו מועטת חשבי' לה ומותר בדיעבד ובאמת שגם ברש"י שם ד"ה אמר שכתב דלא קי"ל כרב משום דנו"ט לפגם מותר משמע דשרי אף לכתחלה וכמ"ש דו"ז שם הן אמת שהדברים תמוהים דהרי התוס' סוף ע"ז דף ע"ו ד"ה מכאן כתבו הטעם דלכך ראוי להתיר המאכל ולאסור הקדירה לפי שהקדירה הי' בו איסור גמור בתחלה אבל המאכל לא נבלע בו איסור מעולם ולפי"ז ניהו דחשוב דיעבד מהראוי לאסור דהא קבלה כבר הטעם משובח אמנם נראה דבאמת סברת התוס' לכאורה טובה מאד דכשם למ"ד נ"ט לפגם אסור מה"ת אמרו בדף ס"ח דבסרוחה מעיקרא מודה ר"מ וה"ה לדידן דמדרבנן אסור שפיר יש לחלק דבקדרה שכבר קבלה טעם משובח אסרו אבל התם שכל שקיבל טעם פגום הוי כסרוחה מעיקרו ומותר אמנם עדיין קשה דהרי שיטת הרשב"א וכן קבע להלכה בסי' צ"ט ס"ד דאם נבלע איסור מיעוט לתוך כלי שדרכו של אותו כלי לשמש בו שפע היתר מותר להשתמש בו לכתחלה כיון שאיסור מועט ואי אפשר לבא לידי נו"ט וא"כ גם כאן כיון שלהתבשיל יהיה טעם פגום והוה סרוחה מעיקרו אם כן הוה כדבר שא"א לבא לידי נ"ט ולמה יאסור הקדירה והיא קושיא גדולה אמנם באמת הטור בסי' קכ"ב חולק על הרשב"א וכתב דאפילו קדירה שאינה ב"י אסורה משום גזירה אטו ב"י כ"ש באותו כלי עצמו יש לגזור שמא ישתמש בו בדבר מועט ולפי"ז הרי בש"ס אמרו גזירה שאינה ב"י אטו ב"י וא"כ אף שא"א לבא לידי נו"ט ג"כ אסור ובזה מיושב היטב מה שהקשה דו"ז שם דבש"ס אמרו טעם אחר ממ"ש בתוס' והרא"ש ולפמ"ש א"ש דטעם של התוס' והרא"ש לא יצדק אם נימא כשיטת הרשב"א לכך הוצרך הש"ס לחדש גזירה שאינה ב"י אטו ב"י וא"כ ממילא לא קי"ל כהרשב"א כמ"ש הטור ובזה מיושב קושית הב"י שם דמה מדמה הטור מה דגזרינן שאינה ב"י אטו ב"י שמצוי לבשל בו ב"י לדרכו להשתמש בשפע שאין מצוי לבשל בו דבר מועט והט"ז בסי' צ"ט ס"ק ט"ו נדחק הרבה בזה ולפמ"ש מבואר בש"ס כן דאל"כ למה יהי' אסור קדירה שאינה ב"י הא אי אפשר לבא לידי נו"ט אמנם לישב שיטת הרשב"א במה שהתיר בדבר שא"א לבא לידי נו"ט דא"כ קדירה שאינה ב"י למה אסורה צ"ל דכיון דגזרינן אטו ב"י מקרי אפשר לבא לידי נו"ט דבב"י יתן טעם והרי מצוי שיבשל בו ב"י ומעתה מיושב היטב דברי רש"י הנ"ל דלכך לדידן קדירות בפסח לא ישברו דבאמת אי אפשר לבא לידי נו"ט רק דגזרינן אטו ב"י ולפ"ז שם דגזרו דלמא אתי למעבד בהו במינו דבלא"ה ליכא אלא משהו כמ"ש התוס' ואם כן בשום אופן אי אפשר לבא לידי נו"ט דבמשהו ליכא נו"ט אם כן שוב גם הקדירה מותר כל שאי אפשר לבא לידי נו"ט ולא שייך הגזירה ובזה מיושב היטב דברי הסמ"ג שכתב בהא דאמרינן גזרה דלמא אתי למעבד בהו במינו ואמאי יש לחוש למיעבד בהו במינו והא יהי' פגום וע"כ דנו"ט לפגם אסור ותמה השעה"מ בהלכות חמץ פ"ה הלכה ה' למה הוצרך להביא ראיה מהא דפריך הגמ' לשהינהו אחר הפסח ת"ל מהא דרב דאמר קדירות בפסח ישברו נשמע דנו"ט לפגם אסור בפסח דאל"ה אמאי ישברו ולפמ"ש א"ש דבאמת אין ראיה דהא י"ל דלכתחלה אסור וגם בדיעבד שייך הגזירה וכ"כ בהג"א סוף ע"ז בהדיא לכך אסור אפילו בדיעבד ע"ש אבל כיון דאמרו דגזירה דלמא אתי למיעבד בהו במינו ובמינו א"א לבוא לידי נו"ט בשום אופן וזה מוכרח דנו"ט לפגם אסור ודו"ק היטב ובזה יש ליישב הרבה קושיות של השעה"מ שם ולא נפניתי כעת להאריך בזה. והנה מה שהאריך השעה"מ שם בדברי הר"ן שסותרים בזה הענין כבר הרגיש בגליון האלפסי מהר"ם שם ובשו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' ת' ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' נ"א מה שרצה לחדש באיסור דרבנן מותר להשתמש באב"י דהוא רק גזירה זה רבות בשנים שציינתי בגליון שאף שכבר קדמו הטו"ז בסי' קל"ה ס"ק ד' בזה אבל הוא תמוה מפינכא דר' אמי דשם אינו רק דרבנן והבאתי שם שו"ת מהרלב"ח סי' קכ"א ושו"ת מהר"י בן לב חלק ג' כו' אמנם כעת אני תמה דלפי טעמו של התוס' כל שקבלה טעם משובח יש לאסור גם מ"ש הנו"ב שם דאף למ"ד טעם כעיקר אינו מה"ת אבל לענין פליטת הכלים בודאי טעם כעיקר מה"ת ע"ש ובמחכ"ה אזיל בתר אפכא דבשו"ת מהר"י בן לב דעתו להיפך דאף בב"ח דטעם כעיקר מה"ת היינו מחלב לבשר או להיפך אבל ממה שנתן ככלי טעם קלוש טעמו וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח מדעתא דנפשיה וכן בשו"ת חתם סופר סי' פ"ו חידש כן הגאון מהר"ם א"ש אבד"ק אינגוואהר אבל שיאמר להיפוך דבפליטת כלים יותר חמור זה לא אמר אדם מעולם וצ"ע.