שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן צ׳

להרבני המופלג מוה' מנחם מענדיל סלאטווינא הארטמאן נ"י בפרה שמשתנת דם אם יש להתיר חלבה בחייה לפי שהבל"י כתב בשוורים המשתינים דם יש לבדוק כיס השתן שלהם אם לא ניקב ואם לא בדקו ובא א' לבדוק כשר בהפ"מ כמ"ש בספר יהושיע אבד"ק טארניפאל ואם כן יש להסתפק אם מותר לכתחלה לקנות פרה כזו והנה בראשית ההשקפה נראה לפע"ד דמותר דהרי החלב באמת יש לו חזקת היתר וכמ"ש בש"ש שמעתא ה' פ"ט דדוקא לענין הבשר משום דשייך מחזיקין מאיסור לאיסור דצריך מעשה להתירו אבל החלב כל דהוה ספק השקול שוב מוקמינין אחזקת היתר ומה גם דכאן נוטה יותר להיתר דהרי אינו ברור שבודאי ניקב הכיס השתן וגם אם ניקב כיס השתן אינו טריפות ברור דהרי הרא"ש כתב דהרבה ב"א מטפטף מי רגלים ואמרו הרופאים שבא מנקיבת כיס השתן וחיים כמה שנים ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' כ"ה ודבריו תמוהים שלא ידע דעוף אין לו כיס השתן כלל וכמ"ש הפר"ח סי' נו"ן ובשו"ת ב"ח סי' קכ"ז ובנו הרב בהג"ה שם הרגיש בזה וכתבו כלאחר יד ע"ש ובאמת גוף נקיבת כיס השתן כתב הכו"פ סי' מ"ה דאין להוסיף על טריפות ובאמת מ"ש בשם הבל"י דשוורים המשתינים דם יש לבדוק אם לא ניקב כיס השתן הוא תמוה וצ"ל שיש לבדוק אם לא ניקב השלחופית שההשתנה מתאסף אליה ועיין פליתי סימן מ"ה בכרתי אות ה' ע"ש והבל"י אינו ת"י אמנם לחוש שמא ניקב השלחופית בודאי אין זה ספק השקול ובודאי מוקמינן על חזקת היתר והנה מ"ש מעלתו עפ"י דברי הט"ז סי' א' ביו"ד ס"ק וא"ו דאין להעמיד הטהרות על חזקתיהו כיון דאיכא ריעותא במקוה שנטבל שמה ומזה רצה מעלתו לדון כיון דהבהמה יש לה חזקת איסור שוב גם החלב אנו מעמידין בחזקת איסור והאריך בזה לבנות ולסתור הנה גוף הסברא מבואר בריטב"א בעירובין דף ל"ו גבי חזקת עירוב שהר"ם בר' שניאור ז"ל כתב דלכך מעמידין האדם על חזקתו ולא אמרינן העמד הטהרות על חזקתן משום דאנו צריכין לדון על דבר שנולד בו הספק וממנו מתחיל הספק ע"ש אבל הריטב"א עצמו כתב שם דלכך לא אזלינן בתר חזקת טהרות משום דכיון דודאי נגע פקע חזקתיהו וכדאמרינן גבי שליא בבית ועיין בחידושי ריטב"א בשליא בבית בקדושין שם מבואר גם כן דכל שנשתמשו בם ודאי נגע בהם ואין להם חזקה וחולק בהדיא על הר"מ בר' שניאור וא"כ כאן ודאי לא שייך זאת דהא החלב הי' לה חזקת היתר בודאי ואם כן לא יצא כלל מחזקת היתר וגם אם נימא כסברת הר"מ בר' שניאור לא שייך כאן דכאן עיקר מה שאנו אוסרין הבשר ויש לו חזקת איסור הוא משום דהוא בחזקת אבמה"ח אי אינו זבוחה וגם אח"כ כשנשחטה יש לנו ספק אם נשחטה כהוגן ומחזיקין מאיסור לאיסור אבל החלב דא"צ שחיטה ולא שייך חזקת אבמה"ח מה ענינו לחזקת איסור של הבהמה וזה ברור כשמש ועיין בישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' י"ז בראהו צלוב במה שהאריך שם בדברי הריטב"א ולא נחית למ"ש דרך כלל כיון דגוף דברי הבל"י הם חשש' רחוקה שניקב השלחופית שהמי רגלים מתאספין אליה והרי"ז באמת אינו טריפות כלל ומ"ש הבל"י דכיון דחזינן דמתים בקרב הימים יש להטריף הנה לפע"ד תמוה כיון דאינו טריפה רק מפני שראינו שמתים בזה הרי לא גרע ממסוכנת דודאי תמות דקרובה למיתה ואפ"ה מסוכנת שריא כמבואר בחולין ל"ז ועיין סנהדרין דף ע"ח טריפה מחתכי סימנים האי לא מחתכי סימנים וגם כאן אם לא נסתפק שניקב כיס השתן רק מה שמתים בזה אם כן אין לחוש כלל אמנם לפע"ד כוונת הבל"י דבאמת בח"ד דהיינו הלחה"פ כתב דיש לחוש שמא ניקב השלחופית ועל זה כתב ראי' כיון דחזינן דמתים ע"כ שנולד ריעותא והטריפות מכח חשש שמא ניקב השלחופית אבל כ"ז חשש רחוק ע"כ יש להקל עכ"פ בהחלב ודו"ק היטב ועיין בספר יהושיע סי' כ"ז שדעתו דבנקיבות הוא דם נדות וא"כ אינו ריעותא כלל ועיין בסדרי טהרה סי' קצ"ט בסופו בס"ק מ"ם בהתשובה שם.