שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ט׳

בשנת תרי"ד הגיעני תשובה מהרבני המופלג השנון מוה' אלי' מארדער והקשה ג"כ קושיא זו מדעתא דנפשי' והנה אמרתי להעתיק כאן מ"ש בזה הנה קושיתו כבר הקשה בספר נ"י וכבר השבתי בזה ובאמת בשומר אבידה בלא"ה ל"ק דיש ל"ת ועשה ודוחה ג"כ הל"ת ועשה דצדקה והנה מה שרצה מע"ל לומר דעשה חמור מל"ת כמ"ש הרמב"ן ותמה ע"ז מיבמות דף ז' ומהרבה מקומות כבר קדמו במהרמב"ח ביומא פ"ב וע"כ מה דחשב לדו"ז הגאון היעבץ לטועה שהקש' במור וקציעה על מה דמבואר ב"ק ט' ובש"ע סי' תרי"ג דעשה א"צ לתת כל ממונו וע"ז הקשה דהא עשה חמור מל"ת ומע"ל כתב דל"ת חמור הנה מאד תמהני אחרי שהרמב"ן כ"כ היאך חשבו לטועה ובאמת שהדבר נכון לפע"ד דלענין שיעבור על ל"ת בידים ויעשה מה שאסור זה חמור ממה שמבטל העשה אבל זהו כשאינו דוחה אבל אם דוחה המצוה בזה העשה האמת חמור שעובד את ד' ויותר רצוי לד' מי שעובד אותו ממי שעובר על ל"ת מיהו מה שבח"ל יש ממזר ומח"ע אין ממזר צ"ע דבשניהם עושה מעשה בידים וצ"ע והנה מ"ש מע"ל דהעשה של השבת אבידה דוחה לל"ת דצדקה דאף דאינו דוחה עשה ול"ת כאן הוה כמו לאו דטומאה דאמרינן דלא נאמרה הלאו במקום הזה ה"ה בזה במקום שמקיים מצות השבת אבידה לא נאמר הלאו במח"כ ז"א ומה ענינו לשם אטו לא משכחת לה שיהי' השבת אבידה בלי העברת על מצות צדקה ולא אמרו רק דלפטור מפרוטה דר"י אבל אם ירצה יוכל לקיים ועתוס' שבועות מ"ז ובש"ך חו"מ סי' רס"ז וא"כ אין לדבריו מקום והנה במ"ש יש לי לומר בטעם דעשה דוחה ל"ת בא"א לקיים שתיהן משום דהוה לא אפשר ולא קמכוין דשרי לכ"ע וכמ"ש למעלה גם מה שהקשה דו"ז הגאון יעב"ץ ז"ל נלפע"ד דשאני מ"ע דאינו מחייב לבזבז כל ממונו דע"י הממון יוכל לקיים מ"ע אחרת משא"כ לעבור על פי ד' מחויב לבזבז כל ממונו ודו"ק. ומה שהאריך בסוגיא דמאכילין הקל הקל תחלה והביא קושית הפר"ד ודברי האבני מילואים סי' ח"י בתשובותיו הנספחות לח"ב ומע"ל כתב לישב עפ"י דברי הנו"ב חיו"ד סי' מ"ה מהד"ת דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל מה"ת וה"ה בזה הנה אף שנודה בזה להנו"ב זה דוקא באיסור יבש בעצם עד"מ נבלה אבל כאן שהוא עשה ותרומה ואפשר בשאלה א"כ אינו איסור בעצם ושפיר יכול לבטלו מידי דהוה אם היה שואל עליו כנלפע"ד ברור והנה בגליון הפ"ד כתבתי זה רבות בשנים דלגבי ממון ל"מ ביטול ואף בממון שאין לו תובעין ועיין ביצה ל"ח ובמהרש"א שם וא"כ מכ"ש בזה שנעשה ממונו של כהן ול"ש ביטול עוד נ"ל דגם פ"נ אסור בממונו של חברו ועיין שיטה מקובצת ב"ק דף פ' דבממונו של חברו אף במעט פסידא של חברו אסור לרפאות עצמו ע"ש גב חסיד שינק חלב מבהמה דקה ע"ש וא"כ גם פ"נ אסור בממונו של כהן מיהו זה אינו די"ל דיוכל לשלם ממון לכהן ועיין ב"ק ס' דיכול להציל עצמו בממון חברו אף גם דמה נ"מ בין אם אוכלו טבל או תרומה סוף סוף אינו נותנו לכהן ודו"ק עוד יש לי לומר דע"כ לא סגי בהפרשה בלבד רק אם ראוי לתתו לכהן אבל כאן דמיירי דלא סגי לי' לחולה בלתי התרומה אם כן מעיקרא לא ראוי לתתו לכהן ואם כן בכה"ג לא נפקע הטבל מזה שהפריש ואם כן למה יפריש דלא חל שם תרומה על זה ודו"ק שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר סי' שי"ט דהביא קושית הפר"ד בשם זקני הח"ץ ז"ל בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א סי' קל"ה ומ"ש שם בזה ויש לי לפלפל בדבריו ולא נפניתי כעת והנה בחתם סופר רצה לישב במ"ש מע"ל וחדש מדעתא דנפשי' דיבש ביבש מה"ת אסור לבטל אבל דחה בטוב טעם ע"ש ודו"ק והנה מ"ש הח"ס דבאמת יבש ביבש אסור לבטל מה"ת אך זהו לבטל האיסור אבל כאן לגבי פ"נ דלאחר באמת לא יועיל הביטול רק לגבי החולה להקל האיסור שפיר קשה למה לא נתרום ואח"כ נערבו והאיסור קל מכאשר הי' לפע"ד נראה כיון דבאמת לגבי אחר ל"מ הביטול ואסור לבטל מה"ת רק לגבי החולה והרי לגבי החולה כל האיסורים הותרו רק דאם אפשר באיסור קל אסור לתת לו החמור וביארתי בתשובה אחת דהחולה בעצמו אינו עושה איסור רק דאחרים מחוייבים לתת לו הקל יותר ועכ"פ לגבי החולה מקרי היתר בהיתר ול"ש ביטול ודו"ק היטב.