שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן פ״ו

כת"ר א' בהעלותך הגיע לי מכתב מהרב מוה' משה אבד"ק דארהוי במדינת וואליחייא במה שלא נהגו שם לגרש דשם העיר נקרא בשם יהדות דארהוי בקמץ ובשם עכו"ם נכתב דארהאיא וכתב דלכאורה דומה לשם לובלין יאבלינא דאריכת השם א"צ לכתוב דמתקריא אך בשם פוזנן ופוזננא שכתב בט"ז דיש לכתוב דמתקריא כי היו"ד מעיקר השם נרגשת החירק ה"ה כאן היו"ד דסוף השם נרגשת במבטא בקמץ ה"ה יש לכתוב דמתקריא ועוד יש שם נהר אחד דנקרא בהאי עוד יש נהר אחד התחלת הנהר הוא ערך פרסה וחצי רחוק מכאן בהתחלתו ערך חצי פרסה זשזשיא עד שבא לעיר ערך פרסה נקרא יעזר ואחר כלות משך זה יש מקום פנוי שעומד רחיים ודרך רחיים שופך יעזר מים משם שוב נקרא זשזשיא עד כמה פרסאות עד כלות הנהר והביא שחכם אחד אמר שאי אפשר לכתוב בשם הנהר זה כי שורש א"ל לנהר זה ורק מקצת ממנו ערך פרסה נקרא יעזר ואי אפשר לקרות זה המקצת בשם נהר והוא כתב שיש לכתוב יעזר יאהר שהוא שם בפני עצמו גם יש לכתוב נהר סתם כמ"ש בט"ג אות כ"ח וגם יש סי' במ"ש על עיר דמתקריא ואם כן הוה תרי סימנים ועיין שו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ו והנה מעלתו הביא דברי הב"ש סי' קל"א ס"ק ג' ומ"ש הבית מאיר שהב"ש שגגה בידו ובאמת לפע"ד פשטת התוס' והפוסקים משמע כהב"ש דלר"מ בעי מוכח מתוכו והנה מעלתו יצא לדון בדבר החדש דלכך מוציאין שט"ח על אחרים דכיון דהלוה חייב ודאי עכ"פ לאחד מהם שוב אין לו חזקת ממון ואם כן לכך זה שתפס יכול להוציא מידו ובאמת עפ"י רוב לא חיישינן לנפילה ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב מכל מקום כאן אתרע הרוב אבל בגט כל אשה בפ"ע יש לה חזקת אשת איש והנה לא ידעתי מה רצה בזה והרי לדבריו מה מקשה אביי מהא דאחרים אין יכולים להוציא שטר חוב עליהם ומעלתו נרגש קצת בזה וכפי הנראה רצה באמת מעלתו לדחות קושית אביי וזה אינו ואיך יכול מעלתו ליישב קושית אביי ובאמת גוף הסברא כעין זה מבואר בש"ך חו"מ סי' צ"א בשם ר"י אבן פלאט ואני מקשה עוד יותר דלדבריו מה מקשה אביי הא על אחרים שפיר יכול להוציא דעכ"פ האחרים אתרע חזקת ממון אבל אחרים אינם יכולים להוציא דכל אחד טוען ברי שאני איני הלוה והרי גדולה מזו כתבו התוס' ריש המניח דאף לרב דהולכין אחר הרוב מכל מקום יכול לטעון דאני מן המיעוט מכ"ש כאן וגם גוף הסברא אינו דהא כל דחיישינן לנפילה שוב אתרע חזקת ממון דהא יכול האחר לטעון לא לויתי ממך ומאחר נפל וכל שנפל אתרע וזה יכול לטעון פרעתי ואני תמה על רבא ואביי דשאני התם דלנפילה דיחיד לכ"ע לא חיישינן ולכך יכולים להוציא על אחרים דאיך שייך לחוש שמא מצאו איש זה ששמו כשמו אבל בגט בעי מוכח מתוכו וצע"ג ואפשר דזה באמת קושית אביי דע"כ כאן אין הטעם משום נפילה דא"כ קשיא רישא וע"כ משום דלא מוכח מתוכו וצ"ע גם מ"ש דאיכא ס"ס ספק שמא של זהו שמוציאו הוא ואת"ל מאחר שמא נתן לו בכתיבה ומסירה ואינו משם אחד דהא בעי כתיבה ומסירה גם זה אינו דעל ידי ס"ס אף דנימא דמוציאין ממון כמ"ש התוס' בכתובות דף ט' מ"מ ריעותא הוה כיון דנפל וע"כ דברי הב"י נכונים אבל מכל מקום פשטת הענין מבואר כהב"ש ובאמת שלענין גט דהוא חומר דאשת איש ודאי משמע דיש לחוש יותר לנפילה ועכ"פ לשני יוסף בן שמעון ועיין רש"י שפירש גם כן דלא אמרינן דמשום חומר דא"א נחוש יותר ובאמת שהה"מ פי"ב מגירושין כתב להיפך דאין דין איסורין כדין ממון ועיין בלח"מ שם דאף במגו לא חיישינן לנפילה ועיין תומים ריש ס"י מ"ו ובראשית ההשקפה תמהתי מכאן דא"כ היאך דייק רבא דמוציאין שט"ח והא שאני גט ומצאתי בקצה"ח שעמד בזה אמנם לפע"ד נראה דבאמת יש לומר דחיישינן בממון יותר דאין הולכין בממון אחר הרוב אמנם שם לענין מוכיח מתוכו כל דיש לחוש לנפילה עכ"פ מוכח מתוכו לא הוה ושפיר מקשה על שט"ח מ"ט וע"כ כר"א אתי וכעין זה שיטת הב"י דכל דחיישינן לשאלה סי' לא הוה יעו"ש וה"ה בזה וע"כ לפע"ד דברי הב"ש נכונים ומ"מ זה צ"ע דמה מקשה זאת אומרת שני יב"ש מוציאין והא אף אם בגט ל"מ מ"מ הוה נפילה דיחיד ועיין פ"י ועיין נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קי"ז וצ"ע בכ"ז.