שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ח׳ (ד׳)

והנה מה שהביא מעלתו דברי ש"ב הגאון מליסא ז"ל בספרו נחלת יעקב פ' ראה שהקשה דלמא עוסק במצוה פטור ממצוה הא בצדקה יש שני לאווין ג"כ ול"מ דעוסק במצוה יפטור מל"ת והגאון נדחק מאד בזה ולפע"ד ל"ק דהרי בסוכה אמרו דאף עשה דפסח דיש בו כרת חמור מל"ת גרידא ועיין בתוס' פסחים נ"ט דעשה שיש בו כרת דחי עשה ול"צ בעידנא ואלו לדחות הל"ת צריך שיהי' בעידנא אלמא דעשה שיש בו כרת חמור מאד וכיון דעוסק במצוה פטור אף מעשה דפסח חמור דהוה בכרת ה"ה דדוחה העשה דצדקה אף שיש בו לאו ג"כ כנלפע"ד ובלא"ה נלפע"ד כיון דהל"ת דצדקה הוא ג"כ נצמח מפני שיש חיוב צדקה אמרה התורה ולא תאמץ ולא תקפוץ מאחיך האביון וכל שעוסק במצוה פטור ממילא הוא פטור ממצות צדקה והמסתעף מזה ועיקר הל"ת מסתעף מזה ולא יהא הטפל חמור מן העיקר וז"ב ובלא"ה נלפע"ד כיון דדבר שא"מ ולא אפשר ולא קא מכוין לכ"ע שרי א"כ כאן שא"א לעשות המצוה כיון דעוסק במצוה האחרת ולא מתכוין לבטל הל"ת א"כ פשיטא דלא עבר על הל"ת וכשאפשר לקיים שניהם באמת לא דחי הך מצוה מצוה אחרת ועיין בחו"מ סי' רס"ו ס"ק י"ד.