שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ו׳ (ה׳)

והנה ק"ל להראב"ד במנינו למצות בספר היד וכן הרמב"ן בסה"מ שחושב גם עשה הבא מכלל לאו לעשה קשה אמאי לא מנו גם וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים למצות עשה בשלמא אשה א' ולא ב' חולק הראב"ד בפירוש והרמב"ן ג"כ י"ל דס"ל כן אבל מה שלא מנה וכפר בעדו היא תימה ולפמ"ש המלמ"ל אין כאן מ"ע וכמ"ש ודו"ק. והנה לכאורה ק"ל טובא על הירושלמי דאמר דמקדש ביוה"כ ופריך ולא נמצא כקונה בשבת ומשני דאין שבות במקדש והא הכ"מ כתב דכל דיכול לעשותו מע"ש אף במקדש לא דחי וא"כ למה יקדש בשבת והא מתקינין לו כהן אחר תחתיו ולמה לא יעשה הכהן האחר ול"ל כל הטורח הזה ובלא"ה באמת הא אונן הוא וניהו דלא גזר ר"י שמא יאכל מ"מ הא אונן פטור מכל המצות ומה"ת שיקדש אשה ואף דכה"ג מקריב אונן מ"מ מדרבנן אסור כמ"ש התוס' ד"ה הי' וא"כ ליתסר וא"ל שאני יוה"כ דחובה בכה"ג ואף בשאר העבודות שאינן מעבודת היום מצוה בכה"ג ועכ"מ ריש עבודיוה"כ ומ"ש בשם הריטב"א והרי הרש"ל הובא בט"ז או"ח כתב דאונן שאירע לו מצוה עוברת כגון מילה מותר למולו וה"ה בהיתר העובר כמ"ש בשו"ת נו"ב ואם כן מכ"ש עבודה אבל זה כשאין כאן כה"ג אבל כל שמתקנין לו כהן אחר תחתיו למה התירו לו לקדש אשה ביוה"כ ולהיות חופה שא"ר לביאה וקידושין שאמ"ל ולמה לנו כ"ז יעבוד הכהן האחר וגם קשה על גוף הדבר שמתקנין לו אשה אחרת וכל הטרחות שטרחינן בזה ולמה לא נימא כשתמות אשתו יהי' הכהן אחר תחתיו ולמיתה דתרי ל"ח ולפעד"נ דבר חדש דלכך ל"ש לומר דהכהן האחר יעשה דהרי בדף י"ב אמרו במה מחנכין אותו ואמרו דעבודתו מחנכתו והכי קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"א מעביוה"כ ועלח"מ שם ופירש"י דהא אינה כשירה אלא בו ולפ"ז כאן באונן דאם עבר ועבד עבודתו כשרה ועמלמ"ל פ"ב מבימ"ק ה"ג באורך וא"כ אינו ניכר שיהי' במה לחנכו ולכך אותו הכהן עושה וצריך לתקן לו אשה אחרת ודו"ק. ובגוף קושית השאגת דיקדש ע"ת ע"מ שתמות האשה אחרת אני תמה דהא הו"ל דשלב"ל כמו ע"מ שתמות אחותך ולא הוה קידושין כלל ובשלמא בגרושין ע"ת ל"ש דשלב"ל דאינו מקנה שום דבר אדרבא הוא מסלק כחו ורשותו ומועיל אף בדשלב"ל אבל לא במקנה ומקדש דשלב"ל ובירושלמי אמר שמקדשה בעת מיתת אחותה אברא דבירושלמי אמרו שם בהדיא דמתנה אם יארע איזה דבר באשתו הרי בהדיא שמועיל תנאי אף דהוא דשלב"ל וא"ל דשאני הכא דבידו לקדשה עכשיו ושם אסורה עליו דז"א דהרי גם כאן אסורה כעת משום אשה אחת ולא שתים ולשיטת הירושלמי תיכף בעת הקידושין איכא איסור משום כיון דנחשב כביתו ממילא חשובה ג"כ אשתו וכעין מ"ש בהגמ"ר מגו דמחשב קשר לענין שבת ולש"ס דילן יהי' הכניסה ע"ת והו"ל דבר שלב"ל ואף דיכולין להתנות בדשלב"ל כמבואר סי' ר"ט בטוש"ע ובמרדכי פ"ק דב"מ היינו דוקא כשהתנאי הוא בדשלב"ל אבל כשגוף הדבר שמקדש או מקנה דשלב"ל לא יחלוק אדם אך נראה דבאמת הירושלמי לשיטתי' דאמר על המשנה בקידושין דדוקא ע"מ שיחלוץ הוא דהו"ל דשלב"ל אבל בע"מ שימות היבם לא הוה דשלב"ל והפני משה דחק בפירושו ובתשובה אחת בארתי הדברים דס"ל דמיתה לא מקרי דבר שלא בא לעולם דהו"ל רק מחוסר זמן משא"כ בחליצה דהו"ל מחוסר מעשה משא"כ אחרי מיתת בעליך דלא חלו כלל הקידושין וכעת מצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' נ"ד בסופו שהביא כן בשם הק"ע והוא האריך בזה א"כ כאן שעכ"פ קידושין תופסין דלא גרע מח"ע שוב מצי להתנות דאינו רק מחוסר זמן אבל הש"ס דילן דס"ל דהוה כמחוסר מעשה ואין חילוק בין מחוסר זמן למחוסר מעשה דלא כמלמ"ל ופשטת לשון המהרי"ק מורה כן ודלא כמ"ש הנו"ב שם לדחות הני זוגי דרבנן וכן מצאתי בשעה"מ פכ"ב ממכירה שגם הוא הבין כן כוונת מהרי"ק א"כ עכ"פ לדידן א"א לאשכוחי ע"י תנאי ודע שבדברי המרדכי פ"ק דב"ב הנ"ל במתחייב לתת עשרים זהובים כשיגדל הבן ולא יקדש הבת איכא למשמע כמה הלכתא גברתא אחד דלא משכחת קידושי קטן כלל דלא כר"י ברזולי ועיין שעה"מ שהביא שם בשם הפמ"א דמי שמתחייב בדשלב"ל אם הבנים חייבים לקיים ולא הזכיר דברי המרדכי הנ"ל ואולי משום דאם הי' מועיל התנאי בדשלב"ל א"כ הי' מועיל מצד קנין ואז גם הבנים חייבים וע"כ לא נחלקו רק באם הי' דשלב"ל דל"מ מצד קנין רק מתורת חיוב ע"ז כתב הפמ"א דהבנים לא נתחייבו אך ג"ז צ"ע דבמרדכי שם בסופו מבואר הדין דהבנים לא נתחייבו שהרי הם לא נדרו ע"ש ודו"ק. והנה במ"ש למעלה בטעמו של הרמב"ם דהוא משום דאסור לישא אשה ודעתו לגרשה מיושב היטב מה שהקשיתי על הרמב"ם מהא דאלמנה לכה"ג מן האירוסין דלמה לא נימא דאיכא עשה דאשה אחת ולא שתים ולפמ"ש א"ש דע"כ ל"ש אל תחרוש על רעך רעה רק באשה דעלמא דהוא מקדשה ברצונה משא"כ כאן דמן השמים הקנהו לו וגם מיבמה בע"כ ודו"ק ובלא"ה לפי מה שנראה מרמב"ם דכל שעבר ונשאה א"צ לגרשה לא מקרי עשה בכה"ג ושפיר אתי עשה דיבמה ודחי וכעין זה כתב בנו"ב שם לענין בוגרת והנה מה שהביא המרדכי שם ראי' מהאומר ה"ז גיטך אם מת אף דתולה התנאי בדשלב"ל לפמ"ש אין ראיה דשם אינו רק מסלק השיעבוד בלבד וכמ"ש וגם צ"ע שם בידו לתת הגט תיכף משא"כ היכא דל"מ לעשות תיכף וצע"ג.