שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קצ״ב (ג׳)

ומ"ש בקידושין דף נ"ח דפריך אילימא דקסבר ר"ש חש"ב לאו דאורייתא והא תנן ר"ש אומר חשנ"ב ישרף וע"ז הקשה לפמ"ש הר"ן להקשות בהא דהמקדש בערלה אינה מקודשת והקשה דאתקדש באפר דכל הנשרפים אפרן מותר וכתב דאין באפרן שוה פרוטה וע"ז הקשה דא"כ לימא דס"ל לר"ש דחשנ"ב דאורייתא והא דמקודשת כיון דס"ל לר"ש דישרף א"כ יוכל לקדשה באפר ומיירי שיש בו ש"פ ורבנן דר"ש לשטתיה' דס"ל חשנ"ב הו' מהנקברים וא"כ אף הנאה אסור ולפענ"ד לק"מ דכל הטעם דנשרפים אפרם מותר הוא משום שנעשה מצותו כמ"ש התוס' סוף תמורה וכאן אף לר"ש מה"ת אינה בשריפה כמ"ש רש"י כאן וכן הוא בת"כ בפ' צו הובא בתוס' פסחים דף כ"ב א"כ אף דרבנן גזרו בשריפה אבל לא נעשה מצותו ולא ניקל באפרן וגם כבר כתב הר"ן בפ' שני דפסחים לענין חמץ בפסח דהוה דבר שיש לו מתירין אף דחז"ל החמירו לאסור אחר הפסח לא בשביל זה ניקל ע"י חומרתו א"כ ג"כ לא בשביל חומרתם בשריפה ניקל באפרן שוב מצאתי במקנה שם שכתב סברתו בפשיטות ושמחתי והנה אני מוסיף דאל"כ יקשה על ר"ש דמחייב בשריפה משום גזירה יוקשה קושית חכמים על ר"י יהודה דא"א אתה מיקל באפרן וע"כ דע"י חומרא דרבנן לא ניקל בשביל זה דמה"ת אינה בשריפה אבר', דגוף קושית התוס' וכל הקדמונים דתתקדש באפר צריך ביאור איך תהיה מקודשת באפר והא הו"ל דשלבל"ע כ"ז שהוא בעינא הרי איסור הנאה הן ואינן של בעלים וכמו שהוא שיטת רוב הקדמונ' דאיסורי הנאה אין להם בעלים ואח"כ לכשישרף ונעשה אפר א"כ הוה דשלב"ל וגדולה מזו מצינו שיטת הרמב"ן פ' שור שנגח דלכך המקדש במלוה אינה מקודשת משום דהוה דשלבל"ע אף דבאמת הדבר תמוה דכבר הוכיח בשו"ת מהרי"ק סכ"ט דמלוה לא מיקרי דשלבל"ע וכבר הארכתי בזה בתשובה ואכ"מ אבל כאן הו"ל דבשלב"ל לגמרי וא"ל דהו"ל כדקל ופירותיו דז"א דהרי באמת בשו"ת מהר"ם אלשיך ס' ז' חידש דמעות ופירות דשלבל"ע ולא הוה דקל לפירות דבשעה שהפירות בעולם שוב אין המעות בעין ע"ש וא"כ ה"ה כאן דבעת שבא אפר לעולם שוב אין אסורי הנאה בעולם שכבר נעשה אפר ולא מועיל ואף לפמ"ש הקצה"ח ס' ר"ט להשיג עליו וכך כתבתי בחבורי יד שאול סר"ד באורך דגם מעות לפירות מקרי דקל לפירות זה דוקא שם דהמעות מותרות הן וזה שפיר מיקרי דקל לפירותיו וע' בחדושי הריטב"א דף מ"ז גבי השואל קורדם מחבירו אבל כאן באיסורי הנאה דל"ש לומר דקל לפירות דשאני דקל דישנו במציאות אבל כאן אין להם בעלים כלל והוא קושיא נפלאה וצ"ל דקושית הקדמונים היא דיכול לשורפם עד שלא ישאר באיסורי הנאה גופא רק חצי שיעור ובכה"ג דלא חזי לאיצטרופי שוב אינו אסור מה"ת ואותו חצי שיעור שוב הוה כדקל לפירותיו ואף דאינו שוה פרוטה מ"מ אפר נעשה מאיסורי הנאה שוה פרוטה ומכ"ש לפמ"ש החכ"צ דחצי שיעור הוא מטעם אחשבה כאן ל"ש אחשבה במה שלא שורפה ולא עשה רק שיוכל לקדש על ידו שיהיה דקל לפירותיו ולא שייך אחשבה וזה ברור ומעתה מיושב קושית מעלתו דלר"ש דס"ל כ"ש למלקות שוב לא יוכל לקדש באפר דהוה דשלבל"ע ולא הוה כדקל לפירותיו ודו"ק.