שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ט (ד׳)

והנה מ"ש מעלתו דלפמ"ש הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע' דבאשת כהן שנאנסה ליכא עליו איסור משום טומאה וע"ש האריך מעלתו לדחות דבריו והנה גם אני דחיתי דבריו בתשובה שכתבתי למעלכ"ת וגם הדיוק שדייק מעלכ"ת מהא דאמר בעלה לוקה עלי' גם אני הרגשתי שם וכתבתי בזה באורך ומ"ש מעלתו בשם ספר בני אהובה לפרש דברי התוס' ישנים דכל שהוא אינו מוזהר עלי' ורחמנא שריא לדידי' ממילא גם היא אינה מוזהרת הנה גם אנכי כתבתי כן זה רבות בשנים וישבתי בזה לשון הרשב"א התמוה שם בסוף נדרים ומצאתי בחידושי מאירי על נדרים שכתב כך בהדיא ומ"ש מעלתו להקשות על הנו"ב דעכ"פ מצד הק"ו דגרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה אנוסה שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה יפה כתב ומעלתו נדחק בזה אך מה שכתב מע"ל דבלא"ה לר"ע ודאי אסורה לכהונה והוא ספרי מפורש דאמרי בספרי פ' נשא דאיש איש כי תשטה אשתו מרבה שאשה כאיש והדבר תמוה למה לי קרא תיפוק לי' דכל דהוא מוזהר היא מוזהרת וכבר הרגיש בזה בפנים יפות וכתב דאצטריך לספק סוטה שאף שהיא יודעת בעצמה שאינה טמאה כיון דהבעל א"י היא מוזהרת ומעלתו כתב שקאי לאשת כהן שנאנסה דגם היא מוזהרת הנה באמת נעלם מעיניכם דברי הזית רענן שכתב לפרש דהכוונה כמו שאמרו בש"ס דילן דף כ"ז דאם היא חגרת או סומא אינה שותית כמו שאם הי' הוא סומא אינו שותה ע"ש שכתב כן בשם ב"א והוא מפרש קדמון על הילקוט ובאמת בש"ס דילן דרשו אותו מקרא דכי תשטה אשתו תחת אשה והילקוט בעצמו מביא זאת משמא דגמרא ופירוש הפנים יפות מסתבר טפי דקאי על ספק סוטה שמתחיל בה וקמ"ל דאף שהוא יודעת אסורה וכמ"ש בבכור שור בחידושיו ליבמות פ"ח דאף שהוא יודע שהוא שומן אסור לאכלו וה"ה ספק סוטה אחר שהתורה עשה ספק כוודאי אסורה כנלפע"ד.