שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ח (ז׳)

והנה במ"ש למעלה לענין ובשר בשדה טריפה דאינו לאו שבכללות כמ"ש התוס' חולין דף ק"ב תמה אני דא"כ מה פריך הש"ס בחולין דף ס"ח על הברייתא מברייתא דבשר בשדה טרפה לא תאכלו מה ת"ל לפי שמצינו וכו' והיינו דק"ל מה צ"ל טריפה והא לר"י איצטריך לבשר מן הטריפה ועיין בתוס' ד"ה אכל וד"ה ובשר ותמצא שזו תימה גדולה ובאמת לר"י לא נוכל לפרש כפי' הברייתא ור"י פליג אברייתא ואולי מש"ה לא מקשה הש"ס על ר"י רק לעולא פריך דר"י יוכל לחלוק על הברייתא ועיין כתובות דף ח' דר"י לא פליג על המשנה ואינו תנא אבל על ברייתא אפשר דחולק וצ"ע ועיין תוס' חולין דף פ"ב ע"ב ד"ה הזורע דמשמע גם כן כמ"ש הה"מ דהרי על השגת גבול לוקין אף דהלאו כולל לענין כלאים ומשום דזה מפורש בתורה יותר והנה הראב"ד פ"א מא"ב כתב דקי"ל כל"ב דרבה ולכאורה הא כל דאיכא חומרא בל"ק ול"ב קי"ל לחומרא כל"ק ועיין בתוס' ע"ז דף ז' ד"ה בשל מיהו לפמ"ש א"ש שם בתוס' דכל דאיכא להתברר מהש"ס כחד לישנא הכי קי"ל אם כן שם דר"ע ס"ל כל"ב כמ"ש הה"מ בהשגות הראב"ד לכך פסק כמותו מיהו בפשיטות ל"ק דע"כ ל"ק כל"ק להחמיר רק משום דבשל תורה הלך אחר המחמיר אבל כאן ספק נפשות להקל דלענין מלקות ודאי לא קי"ל כן וכן מצאתי ברמב"ן בהשגות על ספר המצות בשורש תשיעי לענין נא ומבושל וכתב דראוי לפסוק כל"ב ועוד דספק נפשות להקל ובמג"א השיג עליו דבשל תורה הלך אחר המחמיר והוא כל"ק ולפע"ד דוקא להחמיר לאסור אבל כאן דאיסורא איכא בודאי רק לענין מלקות הנ"מ ובכה"ג לא אזלינן בתר ל"ק וגם מטעם ספק נפשות להקל יפה כתב הרמב"ן ומ"ש במג"א דבעבר על ד"ת לא שייך ספק נפשות להקל במחכ"ת דבריו תמוהים כמ"ש על הגליון שם דכל הש"ס להיפך ועיין כתובות ט"ז וגדולה מזו מצינו דאף בהמה אין הורגין מספק דספק נפשות להקל ועיין רמב"ם פ"ט ממלכים ה"ו ובכ"מ אף כי האדם וע"כ יפה תמה בזה וע"כ דברי הראב"ד נכונים בזה ודו"ק אמנם לפע"ד נראה דבר חדש בזה לישב דברי הרמב"ם דהנה ענין לאו שבכללות דאין לוקה ע"כ הטעם דע"כ לא אלים כל כך האיסור שילקה דאל"כ היה פורט הכתוב בפירוש האיסור ומדלא פרט רק כללו ביחד ע"כ דאין בזה איסור כל כך ולפ"ז נראה לי כיון דהרמב"ם ס"ל דלאו דטומאה הוה לאו שבכללות והיינו דאל"כ היה לו לפרט הלאו בפירוש אם כן זה באשת ישראל אבל באשת כהן בלא"ה אסורה משום זונה שוב יש לומר דלכך לא פרט הכתוב בפירוש דהא בלא"ה לא יעשה האיסור משום זונה ואם כן לא הוצרך לפרש כל כך הלאו שהתורה לא חפץ במות הרשע או להלקותו רק כדי שלא יעבור על האיסור אמרה תורה שילקה כדי שלא יעשה עוד וכיון שבלא"ה אסור משום זונה ולא יעבור שוב לא רצתה התורה לפרט החטא בפירוש וכללו בלאו דמחזיר גרושתו ולפ"ז באשת כהן שוב ילקה גם על לאו דטומאה ולזה היה נראה שבאשת כהן לוקה משום טומאה גם כן וז"ש הרמב"ם בפח"י ה"ז שלוקה עלי' משום טומאה וסיים שהרי אסורה משום זונה והה"מ תמה דסיפא לאו רישא ולפמ"ש א"ש כיון דלוקה משום זונה שוב גם משום טומאה לוקה וכמ"ש ומ"ש בפ"א הנ"ל דלוקה משום זונה ולא משום טומאה נראה לפע"ד כיון דשם האיסור בע"א הוחזק אם כן לא שייך ללקות משום טומאה דבאמת הוה לאו שבכללות וא"ל דבלא"ה לא יעבור משום דהיא זונה דזה אינו דבאמת ע"א אינו נאמן כלל בפרט בדבר שבערוה רק דהעד לא בא אז לענין מלקות רק להעיד שנטמאה ע"י קינוי וסתירה אבל עכ"פ לא אלים ליה כל כך הלאו דזונה שוב הו"ל לאו שבכללות והיה לו לתורה לפרט הלאו ולפ"ז בא"י אינו לוקה משום טומאה. ולולא דמסתפינא לעייל פילא בקופא דמחטא הייתי אומר דגם דברי הרמב"ם פי"א מגירושין הנ"ל אתי כמשמעו והוא דהנה כ"כ דטעם לאו שבכללות הוא דלא אלים כל כך הלאו ובאשת כהן שכבר נאסרה משום זונה ובלא"ה לא יעובר שוב לא רצתה התורה לבאר הלאו בפירוש דכל תכלית המלקות שלא יעבור והרי בלא"ה לא יעבור ולפ"ז באם זינתה ברצון דמאיסה עליו ולכך מותר לדור עמה בלי עדים דמאיסה עליו וכמ"ש הב"ש סי' קי"ז והבאתי לעיל שוב מן הסתם לא יעבור ושוב לא שייך לאו שבכללות ודוקא באשת כהן דאנוסה אסורה לא שייך דמאוסה עליו דהיא לא רצתה לזנות ואנוסה היא ולא פשעה נגדו ולכך בקינוי וסתירה דלא מאיסה כיון שספק הוא אם זינתה כמ"ש הב"ש שם אם כן שוב הוה לאו שבכללות ולכך כתב הרמב"ם שם דבספק סוטה לוקה מ"מ ולפ"ז יש לומר דכל פסקי הרמב"ם ברורים דשם בקינוי וסתירה ועד מעיד שנטמאה ואם כן מאוסה עליו ולכך אינו לוקה משום טומאה וכמ"ש בראשונה אבל בפח"י שם שמיירי מאשת כהן שנאנסה שפיר לוקה משום טומאה ולא הוצרכה התורה לפרש כיון דלוקה עליו משום זונה ודו"ק היטב ועיין בעירובין דף י"ז ע"ב ד"ה לאו שמשמע ג"כ כסברת הה"מ בענין לאו שבכללות.